תחילת שנת לימודים תשע"ז. אונ' תל אביב. המקום ענקי בדיוק כמו שאני זוכרת אותו מלפניי כמה שנים..
בדרך לכיתה xxxx עוצרת לקנות תה בארומה ופוגשת חברה מהתיכון שלומדת משהו שקשור לאסיה או בלה בלה אחר.
הכיתה ענקית ואני בוחרת להתיישב בין השורות הראשון לקראת האמצע ומחכה. עוד ועוד סטודנטים נכנסים, מוציאים מחברות חלק מחשבים ואילו אני רק מותחת את הרגליים ומתמקמת בנינוחות במושב (הלא כזה נוח, אונ' ת"א לטיפולכם).
הוא נכנס עם חולצה מכופתרת כחולה וג'ינס שחור כמו שסיכמנו ערב קודם ומתחיל במערך השיעור. לא כזה מעניין יחסית לשם של הקורס שאמר לי שהוא מעביר, אבל אני מקשיבה ולומדת.
הוא נראה קצת מבולבל או אולי קצת אדיש וקריר בגלל השעה המוקדת או תחילת הסמסטר.
אני מחליטה לשאול אותו שאלה קטנה, רק בשביל להראות את נוכחתי. אוי המבט על הפנים שלו היה צריך להיות מצולם ומוצג בטלוויזיה לכל רואה. הוא גימגם את התשובה ואני החזרתי לו בחיוך וקריצה "תודה רבה המרצה x".
ההמשך פחות בשבילכם, אבל על כל פעם שהוא הוציא מהפה "אהה" או גימגום כזה או אחר אחריי שהוא הביט בי הוא קיבל מזכרת ממני על הישבן.
