חתונה חרדית.
החתן מובא בהליכה איטית לחופה, מגיע, ומחכה, מבטו מושפל מטה.
בהליכה איטית, בליווי פמליית נשים, מגיעה הכלה.
פניה מכוסים כליל, בהינומה אטומה,
לא רואים אותה, היא אינה רואה.
בהליכה איטית היא מגיעה לחופה, ומסתובבת סביב החתן, מבטו עדיין מושפל מטה.
שבעה סיבובים.
סיבובים שמזכירים לי את חלומות יוסף.
לאורך כל החופה הם בשקט, מבטים רציניים, מושפלים, עיניהם לא מצטלבות.
שבע ברכות, העברת כוסית, אין מבט, אין מגע.
בקוטב יותר חם מהחופה הזו.
שובר את הכוס,
היא מרימה הינומה
ורואים את פניה לראשונה,
אין טבעת,
אין נשיקה, (טוב, ברור..)
והם נשואים.
וכאילו מה, כוסעמק, מה זו ההשפלה הזו?
הפנים שלה מכוסות לגמרי?!
היא מסתובבת סביבו???
נשים דתיות, איך אתן מוכנות לזה?
אתן יודעות שאנחנו כבר במאה חדשה, וקו המחשבה לגבי נשים ויחסי נשים-גברים שונה מאד ממה שהיה פעם.
ואת, כלה, שבאת מבית חילוני וכן יש בך ערכים של שוויון וכיבוד האחר,
איך את חלק מזה?
לא מרגיש לך שמורידים אותך פה?
שאת שייכת לחתן ואתם לא באמת בונים חיים משותפים?
כאילו
ואט
דה
פאק?