כולנו מכירים את נושא תאוות השלטון והדרדור המוסרי והשחיתות שפשו בחיים הציבוריים.
אבל החלק הפחות מוכר ויותר מפתיע נמצא דווקא בחיים הפרטיים, למי מאיתנו שזכה לחזות בדרדור המוסרי והשחיתות שכרוכים בתאוות השירות. וכמו שאמר אריק איינשטיין ז"ל זו אותה המחלה רק בגרסה אחרת...
השבוע נערת המים ואני סישנו עבד הסובל ממקרה קשה של תאוות שירות, והתיאור הקשה של האירועים נראה בערך כך:
נשען לאחור ומהרהר, במרחק רגל אחת העבד עסוק בלמצוץ את הבוהן של הרגל שלי כאילו היא הקש היחידי שדרכו ריאותיו מקבלות חמצן,
אני מגלגל תסריטי שירות שונים ושם לב ששעון הטמפרטורה של המוצץ מטפס לטווח האדום, ככל שהתסריטים שאני מזכיר נהיים יותר משפילים.
"אני חושב שאזמין כמה חברים ואסרסר אותך", נהמה נמוכה.
"נראה לי שאתה תהנה להיות הזונה שלי..." האויר נשאב מריאותיו והוא עוצר את היניקה, הפרצוף שלו המום
"בעצם נראה לי בזבוז להשפיל אותך כשיש שם רק גברים, נכון שאתה מעדיף שתהיה שם איזו אישה שתראה איזה סמרטוט אתה? העבד נאנח בקול ואני חושש שהוא יתפוצץ מחום, אבל ממשיך.
אני חושב על יום חמישי המתקרב... ואומר "אני מדמיין Happy hour, שלושה חברים, שולחן עגול גבוה, כוסות בירה קרות, פיצוחי איכות ותמונות ספורט אקסטרים על מסך הטלוויזיה... אתה (רק) בחלוק קטנטן מריץ לנו נישנושים ואז יורד מתחת לשולחן..."
ההתרגשות של העבד מגיעה לכלל אקסטזה, הוא כמעט מאבד את השליטה (שבכלל לא הייתה אצלו מלכתחילה...).
אני ממשיך, "אני חושב שהסיסמה של הערב הזה תהיה "בירה לאדונים, זרע לעבדים..."
וכמו אות המעיד על הבאות, אני רק אומר את זה והעבד כבר כמעט נחנק...
יום חמישי היום, מי בא ל Happy hour?