לפני 6 שנים. 23 בינואר 2018 בשעה 14:26
וכל מה שבא לי זה משהו שיחמם אותי... מבחוץ, מבפנים ומכל כיוון...
מוח יצירתי
זה לא כבד לך?לפני 6 שנים. 22 בינואר 2018 בשעה 18:47
מרק "אבדון" מאולתר ליום חורף קר:
-בטטה סגולה גדולה אחת
-3 גזרים
-חתיכה גדולה של דלעת (כזו שמוכרים ארוזה בניילון)
-כמה שיותר כוסברה
-3 שיני שום
-כפית מלח
-קצת פלפל שחור
-קצת כורכום
-קצת פפריקה מתוקה
-כפית טימין יבש
חותכים הכל לחתיכות קטנות יחסית (ככה אני אוהבת), שמים את כל המרכיבים בסיר, מכסים במים, מכניסים תבלינים, מביאים לרתיחה ראשונית על אש גבוהה ולאחר מכן מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עם מכסה עד שכל הירקות רכים ונעימים לאכילה... יצא טעים😍
לפני 6 שנים. 22 בינואר 2018 בשעה 11:37
התחדשתי אתמול ב-2 קעקועים ואפילו לא רצתי לספר על זה :)
😋😏😎
לפני 6 שנים. 20 בינואר 2018 בשעה 6:24
הגוש בגרון הולך ומתפוגג לו. מיום ליום אני מרגישה משוחררת יותר :)
הצרבות כבר נעלמו
כאבים אחרים וקטנים מופיעים על הדרך, אבל אני לא דואגת לגביהם...
להחלים זה מבורך, אך הדרך לשם מעט כואבת. זה לא באמת נורא, זה פשוט מה שזה.
שבת אוהבת לכולם ❤️🎉🌹😍
לפני 6 שנים. 19 בינואר 2018 בשעה 23:25
האינטואיציה שלי אומרת לי להישאר,
הגוף והנפש שלי רגועים לידך.
יש בך משהו שאני לא יודעת להסביר אותו באופן מדויק. יש בך מעין ניצוץ... משהו גולמי ואמיתי... והניצוץ הזה מתאים לי בדיוק :)
אני לא מתעלמת מסימנים כשאני נתקלת בהם, ואתה... אתה סימן. אני לא מאמינה שהחיים הפגישו בינינו סתם.
אני מאמינה שאני צריכה להיות בדיוק פה... ואם האינטואיציה אומרת אני מקשיבה לה.
לפני 6 שנים. 19 בינואר 2018 בשעה 17:32
שישי שמח וחם לכולם!❤️
לפני 6 שנים. 19 בינואר 2018 בשעה 16:20
לפני 6 שנים. 18 בינואר 2018 בשעה 20:13
מידי פעם קופצות לי עוויתות של מחשבות לראש,
מחשבות רעות
מחשבות מרעילות
על איך שאני יכולה לעקוץ
על איך שאני יכולה לצעוק
ולהצביע על הפגמים ולהכאיב
אבל אז אני מבינה
שאם אכאיב לזה שמולי
אכאיב גם לעצמי.
אז בעצם... בשביל מה?
מיום ליום, כשאני מתרגלת את האיפוק הזה, הרעל מתפוגג בכל פעם מהר יותר.
אני מזכירה לעצמי יום אחרי יום
שאני בטוחה במה שיש לי
שאני מרוצה ממה שיש לי
שאני מסתפקת במה שיש לי
שאני מאושרת...
ושדברים יבואו אלי כשיגיע זמנם להגיע.
אני קצת רוקעת ברגליים בחוסר סבלנות בתוך הראש שלי לפעמים (כולנו ילדים קטנים עדיין בתוכנו... לפעמים) ובגלל זה טוב שאני מתרגלת את האיפוק הזה...
אני לא רוצה להרוס
ואני לא רוצה שיהרס לי.
מנסה לעודד את עצמי...
לכל דבר בחיים יש את קצב ההתפתחות שלו.
לפני 6 שנים. 18 בינואר 2018 בשעה 15:10
שאת מנמנמת לך בנסיעה בלתי נגמרת באוטובוס חזרה הביתה, הראש מעורפל, העיניים עצומות וההתכנסות פנימה מתחילה.
פתאום את מבינה הרבה דברים... גם פרטניים וגם כלליים,
ומתחילה הצפה...
ובא לך לבכות
אבל...
הלב שלך מלא באושר.
בא לי לשפוך את כל האושר החוצה!
לפני 6 שנים. 17 בינואר 2018 בשעה 19:20
לפעמים כשאני מדמיינת דברים זה עוזר לי להתמודד עם כאב.
ביום שני הייתי אצל המטפל שלי והוא טיפל בגב הכואב שלי בכוסות רוח, עיסוי ולאחר מכן דיקור. כוסות הרוח והעיסוי הכאיבו לי לא מעט, ודמיינתי שהוא חופר לי בגב בשביל להוציא ממני את הכנפיים. אחרי החפירה בגב הוא עשה לי דיקור ואז דמיינתי את הכנפיים שלי ושל אחרים.
הכנפיים שלי היו משוגעות, כמו דימוי של חד קרן או דגל גאווה... צבעוניות ומלאות נצנצים, הרגשתי איתן נהדר :). לאט לאט החלו עוד כנפיים לעלות בדמיוני, כנפיים של כל מיני אנשים שאני מכירה.
הכנפיים של א', שאני אוהבת, היו לבנות.
הכנפיים של צ', אחי, היו בצבע טורקיז.
הכנפיים של א', המטפל שלי, היו בצבע זהב.
הכנפיים של ש', המורה שלי ליוגה, היו בצבע כסף.
הכנפיים של א', חברה לעבודה, היו בצבע סגול עם נקודות של זהב.
הכנפיים של ת', הבנאדם שנתן לי את הדחיפונת קדימה שהייתי זקוקה לה, היו בצבע ירוק.
הכנפיים של בת הזוג של ת' היו בצבע כסף.
כסף וירוק זה שילוב יפה בעיני :)
הכנפיים של ד', חברה שנשארת, היו שקופות חלביות.
הכנפיים של ג', חבר ממש טוב, היו בצבע שחור.
הכנפיים של כ', בן הזוג של ג' וגם חבר ממש טוב, היו בצבע אדום.
גם שחור ואדום זה שילוב שהולך ממש טוב ביחד :)
כל אחד הוא מיוחד ❤️