לפני 6 שנים. 18 בינואר 2018 בשעה 20:13
מידי פעם קופצות לי עוויתות של מחשבות לראש,
מחשבות רעות
מחשבות מרעילות
על איך שאני יכולה לעקוץ
על איך שאני יכולה לצעוק
ולהצביע על הפגמים ולהכאיב
אבל אז אני מבינה
שאם אכאיב לזה שמולי
אכאיב גם לעצמי.
אז בעצם... בשביל מה?
מיום ליום, כשאני מתרגלת את האיפוק הזה, הרעל מתפוגג בכל פעם מהר יותר.
אני מזכירה לעצמי יום אחרי יום
שאני בטוחה במה שיש לי
שאני מרוצה ממה שיש לי
שאני מסתפקת במה שיש לי
שאני מאושרת...
ושדברים יבואו אלי כשיגיע זמנם להגיע.
אני קצת רוקעת ברגליים בחוסר סבלנות בתוך הראש שלי לפעמים (כולנו ילדים קטנים עדיין בתוכנו... לפעמים) ובגלל זה טוב שאני מתרגלת את האיפוק הזה...
אני לא רוצה להרוס
ואני לא רוצה שיהרס לי.
מנסה לעודד את עצמי...
לכל דבר בחיים יש את קצב ההתפתחות שלו.