|
|
|
תעודת הצטיינות
מחכה לי בדואר,
תעודה של
כלום
ושום דבר
אפילו לטקס לא חשבתי ללכת
סתם נראה לי
כמו דבר מיותר.
אני לא צריכה שיספרו עלי
או שיהללו את שמי,
מספיק רק שאומר מילה,
אזרע
זרע
רעיון,
שיגרום לאנשים
לחשוב אחרת
בזכותי.
הייתי מצטיינת בעיני עצמי
אם הייתי מצליחה
לעשות כמה דברים בסיסיים,
בעיקר חברתיים,
שעוד לא הצלחתי.
בהמשך עוד אצליח
אז אולי...
אני לא צריכה להרגיש כל כך רע עם עצמי?
------------------------
שהכאבים האלה כולם יעלמו כבר, אמן.
עוד פעם נמצאת למטה...
עם כאבי צוואר, בטן ועייפות
גריאטריה... שלום?
נכון, אני עוד לא הורה, אבל זה לא אומר שאני לא לומדת מסיטואציות שאני עדה להן בחנות שאני עובדת בה.
חול המועד פסח מביא אותי לתחושת קבס... לא, זה לא מהאוכל. זה מהאנשים, שמכלים את זמנם בקניון במקום לצאת עם הילדים שלהם החוצה, לטייל בשמש.
אולי אני סתם ממורמרת...לא יודעת...
אגסים בשלים ומלאים במיץ הם הפרי האהוב עלי לאחרונה... ובצורה ממש מוזרה אני תמיד מתחרמנת כשאני אוכלת אותם 😏
- יש לי מועקה בלב (רגשית, כמו בכי שמסרב לצאת) כבר מאתמול.
- יש לי כבר כמה ימים צורך מוגבר בתשומת לב.
- כואב לי הגב.
-כואב לי הראש.
-בא לי לישון.
הן לא תמיד מתעוררות, אבל באמת, יש אנשים שאני פשוט רוצה לחקור עד זוב דם.
נשיקה אחת, עסיסית, רטובה, שתותיר אותי חסרת נשימה.
אתם יודעים, הבאתם לי השראה.
לאט לאט אני מגבשת לעצמי התלהבות חדשה במובן של עבודה סמינריונית על תכנים שיש בכלוב.
כלומר, יש לי עוד השראות מנושאים שונים, אבל מכיוון שאני חלק מהקהילה הזו אז באופן טבעי הרבה יותר קל לי לראות את עצמי מכינה עבודה סמינריונית עלינו.
המממ.... מעניין :)
היא קשה, חסרת רחמים וגבולות.
היי לך, וסת.
may the odds ever be in my favor!
