מוח יצירתי

10 ק"ג מאז אוקטובר! 

היא טעימה

מעט חריפה

מזכירה לי את סבתא ז"ל. 

אני חושבת שאם הייתה לי האפשרות הייתי שוחה בבריכה של כוסברה. 

עלי הכוסברה שניתקתי מהגבעולים שלהם ושטפתי היום היוו את נקודת האור של היום הזה, שהיה רווי בחולשת מערכת כללית ולא צפויה. 

יש לי אנרגיה לטיפוס על עצים כרגע!

I mean it! 

😸💪😏

-הבנתי מה אני רוצה לעשות בחיים. 

-הבנתי שיש ברכה ברגישות. 

-הבנתי שאני כן, בכל זאת, רוצה ילדים בבוא הימים.

-מיצים טבעיים מפירות וירקות זה וואו אחד גדול! 

אז תמציאי נישה מיוחדת משלך! 

פתאום שמתי לב לכמה שאני רגישה. 

גם רגישה באופן רגשי וגם רגישה באופן פיזי. 

זה מעניין שלמערכת העיכול שלי לוקח זמן להסתדר , כנראה שאני רגישה למשהו שאני מכניסה לתוכי באכילה. מעבר לזה, אני רגישה לג'אנק, מאוד- גם ג'אנק אכילתי וגם ג'אנק רגשי. הגוף שלי חכם מספיק כדי לומר לי מתי דבר מסוים עושה לי טוב ומתי דבר מסוים לא עושה לי טוב. אני יודעת שיש אנשים שאין להם את האינסטינקט הזה, או שהם פשוט לא מקשיבים לגוף שלהם. 

בימינו אני נרתעת באופן כמעט אינסטינקטיבי מג'אנק תעשייתי ומ"אוכל" (דברים שהדעה הרווחת לגביהם היא שהם נחשבים לאוכל, אך בפועל אין בהם שום ערך תזונתי ולכן הם אפילו לא אוכל). לעתים יש גם "אוכל" ביתי, וזה כבר משהו יותר חמקמק, שאני עדיין לומדת דרך ההתנסויות שלי איתו.

למשל- אתמול ביקרתי את סבתא שלי האהובה, והיא, כסבתא מפטמת קצת, הכינה חביתיות מקמח חומוס יחד עם גבינה טבעונית וסמבוסק מקמח לבן עם גבינה טבעונית. אכלתי. 

ואבוי היה לי. 

:(

מערכת העיכול מחתה מחתה וזה התבטא גם באיך שהתעוררתי בבוקר וברמות האנרגיה שהיו לי (פחות מבדרך כלל). 

בהכרת תודה שאני עושה בסוף כל תרגול יוגה הכנסתי גם "תודה למערכת העיכול שמלמדת אותי".  אהבה קשוחה משהו. אני מעדיפה לראות בזה תהליך למידה מאשר סבל מתמשך.

ממשיכה לחשוב חיובי :) 

חייבים לאהוב את הcamel toe!

מה... מה השעה לעזאזל? מי המזדיין ששלח לי הודעה בשעה כזאת? אני ממצמצת בעיני בחוזקה וכאב חד מפלח אותן כשאני מרימה את צג הסמרטפון מולי. 

במאמץ רב ובסנוור אני בודקת מי האידיוט ששלח לי הודעה ב... 3:23 לפנות בוקר.

איתי סלסה: "ערה?"

אויש נו, לא באמת! אני סוגרת בעצבים את הסמרטפון וחוזרת לישון.

המוזיקה מזיינת את האוזניים שלי... פם! פם! פם! פם! הרגליים שלי חלשות ואני מרגישה דיסאוריינטציה מטורפת שמתפשטת מהבטן אל החזה ואז אל המוח. מה קורה כאן?

"ערהההה?", נלחשת אלי לחישה ארוכה ומבהילה. 

אני קופצת בבהלה מתוך הבלבול המרחבי שלי, מסתובבת אל הלחישה ומתבוננת בבחורה כחולה וחשופת חזה, שנועצת בי מבט עצבני.

היא דוחפת אותי קצת לאחור ולא מתיקה את עיניה מעיני, "שאלתי אותך משהו". "מ...מה? מה.. שאלת?", אני עונה לה במבוכה ובגמגום ניכר. "טוב, כנראה שאני צריכה לעשות הכל בבית הזה! אף אחד לא מקשיב לי!", שמעתי אותה צורחת מבעד לרעש המוזיקה, מציבה שתי אצבעות מול עיני המופתעות ומורידה אותן למטה במהירות.

לפני שהספקתי להבין מה קורה, האצבעות הכחולות של הבחורה הכחולה כבר חדרו לתוכי, מה שגרם לי להשתנק ולנסות להדוף אותה ממני. היא הייתה חזקה יותר. היא הוציאה את אצבעותיה מתוכי והציבה אותן שוב מול עיני ואז פישקה אותן וחוט לחות דק וצמיגי נמתח ביניהן. "הו, בהחלט ערה!", אמרה הבחורה הכחולה בסיפוק. 

לפתע באו שני גברים שריריים וכחולים גם כן. "קחו אותה לאגף הערות", היא אמרה להם, והם הנהנו בראשם. ניסיתי למחות ולהתנגד, אבל הם היו חזקים יותר. נו, צפוי. פתאום התקרה נפתחה וחללית התחילה לשאוב אותי.... ו....

אוי פאק, מה זה היה? התעוררתי בכבדות והתיישבתי על המיטה. הרגשתי לחות נוטפת בין רגלי והצצתי לתוך התחתונים שלי. 

שרקתי בפליאה. "נו, עכשיו אני ערה..." 

יש לי הרגשה קטנה

בתחתית של הבטן, 

הרגשה מכווצת

הרגשה שגורמת לי

להחסיר פעימה.

אני רוצה להפעיל את הממטרה. 

התחלתי להתעורר באופן שגרתי בסביבות השעה 5 בבוקר.

אני אוהבת את זה! ❤️😝