פתאום שמתי לב לכמה שאני רגישה.
גם רגישה באופן רגשי וגם רגישה באופן פיזי.
זה מעניין שלמערכת העיכול שלי לוקח זמן להסתדר , כנראה שאני רגישה למשהו שאני מכניסה לתוכי באכילה. מעבר לזה, אני רגישה לג'אנק, מאוד- גם ג'אנק אכילתי וגם ג'אנק רגשי. הגוף שלי חכם מספיק כדי לומר לי מתי דבר מסוים עושה לי טוב ומתי דבר מסוים לא עושה לי טוב. אני יודעת שיש אנשים שאין להם את האינסטינקט הזה, או שהם פשוט לא מקשיבים לגוף שלהם.
בימינו אני נרתעת באופן כמעט אינסטינקטיבי מג'אנק תעשייתי ומ"אוכל" (דברים שהדעה הרווחת לגביהם היא שהם נחשבים לאוכל, אך בפועל אין בהם שום ערך תזונתי ולכן הם אפילו לא אוכל). לעתים יש גם "אוכל" ביתי, וזה כבר משהו יותר חמקמק, שאני עדיין לומדת דרך ההתנסויות שלי איתו.
למשל- אתמול ביקרתי את סבתא שלי האהובה, והיא, כסבתא מפטמת קצת, הכינה חביתיות מקמח חומוס יחד עם גבינה טבעונית וסמבוסק מקמח לבן עם גבינה טבעונית. אכלתי.
ואבוי היה לי.
:(
מערכת העיכול מחתה מחתה וזה התבטא גם באיך שהתעוררתי בבוקר וברמות האנרגיה שהיו לי (פחות מבדרך כלל).
בהכרת תודה שאני עושה בסוף כל תרגול יוגה הכנסתי גם "תודה למערכת העיכול שמלמדת אותי". אהבה קשוחה משהו. אני מעדיפה לראות בזה תהליך למידה מאשר סבל מתמשך.
ממשיכה לחשוב חיובי :)