לפני שבועיים בערך הלכתי לטיפול אצל המטפל שלי. הטיפול כלל רפלקסולוגיה. באיזשהו שלב הרגשתי קצת כאב ואמרתי לו שכואב לי (תמיד אני מסמנת לו שכואב לי בקריאת "אאוץ'" )...ואז עלתה בי תובנה לגבי הכאב ושיתפתי אותו בה- זה לא מובן מאליו מבחינתי לסמן שכואב לי כי בעבר, בכל פעם שכאב לי, התאמצתי מאוד קשה להחניק את זה (בתקופת הסרטן וגם אחריו).
ואז הבנתי!
בדס"מ מהווה תרפיה בשבילי. דרך בדס"מ אני יכולה לכאוב, אבל גם יכולה להתבטא בקשר לזה. אני יכולה לבכות ולצרוח ושלא ישפטו אותי על זה.
כל כך משחרר להבין את זה :)