לפני 7 שנים. 20 במאי 2016 בשעה 20:11
זה עצוב
לזכור
כל כך
טוב.
פרצופים
באים והולכים
אבל נותרים
חקוקים
כמו
כתובת
על סלע
והם צצים לי
בחלומות,
בתהיות...
כמו קללות קטנות,
שמסננים.
זה עצוב להיות
בן אדם זוכר
בעולם של
אנשים
ששוכחים.
מוח יצירתי
זה לא כבד לך?