לפני 8 שנים. 6 בנובמבר 2016 בשעה 19:26
כל
ה
ב
פ
נ
ו
כ
ו
יצא החוצה,
טייל לי על הגב,
קרע לי את החולצה,
ולפת אותי
בין הרגליים.
כ ל
ם ה
י ח
י
נתפסו בין רגע
בידיים,
בשיניים,
בעיניים.
אודם התפשט
בלחיים
וחיוך עלה
על השפתיים
כי
סופ
סוף
הרגשתי
את
הלפיתה
בקרביים.
ובא לי לצחוק,
ל צ ר ו ח
ו
ל
ב
כ
ו
ת
אל הרוח
ולשמיים
שאפשר
לשנות
נסיבות,
כמו
ששופכים
מים.
בכל יום אני נזכרת
במי שהייתי
ובכל לילה
אני מדמיינת
את מי שאהיה.
