סיקרן אותי להיכנס לפרופיל הישן שלי ולראות אילו הודעות נחתו לשם ומה כבר הספיק להתרחש שם.
פעם היה לי שם בלוג, אבל עקב דברים שרציתי לשכוח מחקתי אותו. חבל, גם שם כתבתי שירה והמון דברים הלכו לי לאיבוד. אבל ככה אני כשאני רוצה להתנקות, לא אכפת לי לאבד חלק מהמטען. השירה שלי בכל מקרה די מאולתרת...אין שיר אחד שדומה לאחר, אבל אני באמת מאלתרת אותה. אני לא מכינה אותה מראש ומעלה אותה לאתר. אני יושבת מול המסך ונותנת למילים להישפך.
בבלוג ההוא נשפכו כל מיני מילים על חוויות שחוויתי, חלקן היו לא ממש טובות. גם מהחוויות האלה למדתי...היה למשל מישהו שלא ממש נמשכתי אליו, אבל הייתה לי איתו חווית שעווה חמה ואנאלי (ממנו למעשה למדתי איך לתת אנאלי בצורה מבוקרת. אני משליכה את תגובות הגוף שלי לאנאלי שקיבלתי ממנו ויודעת איך לתת באופן מבוקר), היה לי מישהו שבדיעבד התברר כסוג של נוכל, מסתבר (משהו שגיליתי לפני שנה וחצי בערך, 3.5 שנים אחרי שהכרתי אותו. לא יצאתי איתו תקופה ארוכה, משהו כמו חודש....כשנוטים להתחמק ממני ולהתעלם אני לא נשארת לאורך זמן. הרגשתי שיש שם משהו מסריח. גם את המטען שלו זרקתי- הוא השאיר אצלי איזושהי קופסא עם דברים ושמרתי לו אותה איזה 3 שנים עד שהחלטתי לזרוק אותה) והיה לי גם מישהו, לא אשכח אותו, שבא אלי בנסיעה מירושלים ב1 בלילה והיה לי איתו סשן מדהים במכונית (זה היה חד פעמי)...דרך זה גיליתי שאני אוהבת קשירות (קשר לי את החזה אז. עוד לא התנסיתי בקשירות מלאות, אבל יודעת שזה משהו שארצה לנסות. יש דברים כאלה שפשוט יודעים גם בלי לנסות, ואני יודעת שאתחבר לחבלים, אני פשוט יודעת), ואקום (כוסות רוח כאלה *מאוהבת*), שליטה מנטלית (היו לו משפטים ומבטים שתמרנו אותי ממש טוב) וכאב על גווניו. היה לי עוד מישהו, שהיה לי איתו סשן אדיר בעוצמותיו ולא במובן הטוב שלהם- הוא כלל ביזאר קל (שתן) וביזאר כבד (קיא). הוא אילץ אותי למצוץ לו עד קיא, הוא גרם לי להמשיך ולמצוץ עם הקיא של עצמי. אז עוד לא ידעתי לעצור, לא ידעתי לומר סטופ. בסופו של דבר אחרי שסיימנו והתלבשנו המוח שלי היה שיכור לגמרי, ראיתי מטושטש, הלכתי בזיגזג...זה היה ספייס מטורף...ואני אומרת לו "תקשיב אני בספייס" והוא רק הולך לפני (זה היה בחוץ) ומלווה אותי לתחנת האוטובוס, חיכה שהאוטובוס הגיע ושלח אותי לדרכי. באוטובוס התרסקתי לגמרי...הרגשתי שנוצר בתוכי ריק מטורף. היה לי קשה להכיל אותו. כשהגעתי הביתה שכבתי על הרצפה ובכיתי במשך חצי שעה רצופה, אם לא יותר. לאחר מכן עשיתי מקלחת חמה...ניסיתי לתת לעצמי איזושהי נחמה. מזל אני בנאדם חזק, קשה לשבור אותי. מיותר לציין שלא נפגשתי שוב עם אותו בנאדם- גם מהדבר הזה למדתי (לפני שנה בערך הוא פנה אלי שוב, שאל אם אני זוכרת אותו. וברור שאני זוכרת, אני לא שוכחת אנשים אף פעם. אמרתי לו שכן, אבל לא במובן הטוב. בקיצור, הוא התנצל בפני. גם אם זה היה באיחור, היה חביב לקבל התנצלות). למדתי לעשות תיאום ציפיות, למדתי (ועדיין לומדת) לומר סטופ- להשתמש במילת ביטחון, למדתי קצת על הגבולות שלי.
בסה"כ לא היה לי כל כך רע, למדתי לא מעט. דרך הפרופיל ההוא גם הכרתי מישהו ונילי, הייתי איתו בקשר ונילי למשך כמעט שנה עד שהבנתי שזה לא זה וחתכתי את הקשר. מאז לא ממש ביקרתי בפרופיל ההוא (3 שנים בערך)... נורא הצחיק אותי לדעת שקיבלתי בפרופיל ההוא מנוי לחודש מתנה פשוט כי לא ביקרתי שם כמה שנים P:
מאז אותו בחור ונילי לא הייתי באיזשהו קשר משמעותי...היו לי המון סטוצים ויזיזויות, גם כמה במקביל. אני לא מצליחה להיקשר חזק... הלוואי ויכולתי למצוא את עצמי במצב שאני מתאהבת במישהו\מישהי, ויודעים מה, אפילו שלא יחזירו לי באותו מטבע, שידחו אותי. אני רוצה לדעת שמנגנון הרגש תקין אצלי, לא יודעת. גם בקשרים ה"רציניים" כביכול שהיו לי (רק שניים) הרגש היה נוכח שם לא באופן מלא. לאורך השנים למדתי לשמור על עצמי טוב, אולי זה עניין של הורדת הגנות כדי להיקשר חזק לבן אדם אחר.
סתם זכרונות ותהיות שעלו לי, אפילו עוד לא אכלתי ארוחת בוקר!!!
שבת מתוקה לכולם :)