נראה לי שקשה לשלוט עלי...מבחינה פנימית, כלומר. זה לא משהו שאני מצהירה עליו הרבה (או בכלל), אבל באמת מידי פעם עוברות לי בראש המחשבות שמי שינסה לשלוט בי ייתקל באתגר (כמו עם הגמירות שלי, מי שינסה להגמיר אותי ייתקל באתגר....מעטים האנשים שהצליחו לגרום לי לגמור ללא עזר כלשהו, אלא רק עם חלקים מגופם בלבד. אני מניחה שאני לא היחידה בעולם שהיא ככה, אבל מבחינתי זה סוג של מבחן כי המיניות מאוד מהותית אצלי).
על פניו אני מאוד נחמדה, ביישנית, לא חצופה, שירותית, כנועה- אך למרות כל זה אני רק שלי קודם כל. זה עניין מאוד חזק אצלי, העצמאות הפנימית הזו. וזה לא עניין של אגו, אני לא חושבת שהאגו שלי בשמיים בכלל... זה עניין של בסיס חזק ואמונה במי שאני. כמו שכבר כתבתי לפני כמה פוסטים לא רחוקים- אני מרגישה שאני קצת מפלצת כי אני לא מתאהבת. כן קורה לי שאני נדלקת לזמן קצר, אבל בד"כ קשה מאוד לתפוס את תשומת הלב שלי, את הראש שלי ואת הרגש שלי (לאורך זמן)... אני חושבת שאם מישהו רוצה להגיע לכל אלה אצלי הוא יצטרך לעבוד קשה. במחשבה שנייה אולי אני לא נקשרת\מתאהבת פשוט כי אף אחד לא עבד קשה בשבילי אף פעם (גם לא בקשרים הארוכים יותר שהיו לי. תמיד גמרתי אותם כי הרגשתי שנלקחתי כמובן מאליו, גם לאחר שדיברתי והתרעתי שככה אני מרגישה). אף אחד לא הוכיח לי כלום.
לאחרונה אני שמה דגש על תקשורת ואני מזכירה לעצמי לא לפחד מאחרים. עדיף לתקשר ולהתעמת מאשר פאסיב-אגרסיב. פאסיב-אגרסיב לא מביא אותך לשום מקום...במקרה שלי הוא גורם לי לאכול את עצמי במחשבות ובכי, וגורם לי ללכת בלי לסגור מעגלים. די, די עם הפאסיב-אגרסיב.
