here i come... רק אל תקרע אותי הפעם, סבבה? P:
אני לא אוהבת רופאים כ"כ, ולצערי אני צריכה שתהיה לי איתם אינטראקציה יותר תכופה ממה שבפועל. אז אני משתדלת פה ושם ללכת לרופאים ודואגת לעשות ביקורות על כל מיני דברים. אני עדיין עושה ביקורות בקשר לסרטן בעברי...הייתי בעצם סוג של שפן ניסויים. הם בודקים איך התרופות שקיבלתי בכימו משפיעות עלי לטווח ארוך- לב, מוח, פוריות. ואולי עוד דברים שאני לא יודעת עליהם.
הלוואי והיה לי את הכוח ללכת כל הזמן לרופאים ולתקן בעצמי דברים במהירות הבזק. אני חושבת שאם היה מישהו, שהיה מלווה אותי בכל הגיחות לרופאים אז הייתה לי יותר מוטיבציה ללכת, זה היה יותר קל.
לפעמים אבא שלי מלווה אותי, ואז זה באמת יותר קל (זה הרגל מאז ומתמיד שהוא מלווה אותי לביקורות). לרופאת אוזניים, רופא שיניים וגניקולוג אני הולכת לבד. פה אין בעיה. אבל יש עוד בעיות, בטח שיש....ועוד כל כך הרבה רופאים ללכת אליהם, לקבל מהם (לרוב) יחס חסר סבלנות, ובגלל היחס הזה להתבייש לשאול שאלות ולהיכנס להתקף פאניקה קל, לקבל טיפול חלקי ולא מותאם אישית שמושפע מאינטרסים של חברות התרופות (כמו במקרה הגלולות למניעת הריון. אני לקחתי אותן כדי להסדיר את המחזור...הרופא לא טרח לומר לי שלמצבי יש אולי אופציה לטיפול אלטרנטיבי...הוא אמר לי את זה רק אחרי שאמרתי לו שהפסקתי ליטול אותן על דעת עצמי). בגלל זה אני לא אוהבת רופאים...טוב זה גם קשור לחרדה החברתית שלי. הרבה פעמים שאני אצל רופא, ובמיוחד רופא שעוד לא הייתי אצלו, יש לי התקף חרדה. התקף חרדה זה לא נעים, וקשה לתפקד תחת אחד כזה (הוא אוטם את המוח), למרות שמצבי הרבה יותר טוב מבעבר.
טוב נו, אם חייבים אז חייבים...
יום טוב :)