טוב אז הצלחתי לסחוב את המשמרת בעבודה. זה היה קשה במיוחד בגלל בריכת הכאב שהייתי מצויה בה כל היום- בין אם זה כאב משרירים תפוסים ובין אם זה כאב מענג מאתמול. הכל ביחד נעשה לעיסה דביקה, שאני רק רוצה שתעבור באמצעות שינה טובה. הלוואי וזה יעזור :)
ולמרות כל הנ"ל אני שמחה...שמחה שאני משתפרת, שמחה שאני מתקשרת, שמחה שאני חווה חוויות ולא מפחדת. אני מרגישה שיש לי יכולת לבטא את עצמי בכל מיני מקומות בחיים שלי, והכנות הזאת גם משתלמת יותר. גם בדינמיקה הבדסמית זה משתלם יותר- אני מביאה את עצמי בשיא הכנות מולך, וזה חדש לי להיות חשופה כל כך. אתה מכיל את כל ההתפרקויות וההתייפחויות שלי והתגובות המשוגעות שלי ואני מעריכה אותך על כך- עוד לא ממש נתקלתי במישהו שזה לא הפריע לו. בכל קשרי השליטה האחרים שהיו לי תמיד הצנעתי את החלק הזה כדי חלילה לא להוות נטל, "העיקר שיאהבו אותי", "העיקר שלא ידחו אותי"....פחדתי מדחייה עד כדי כך שהסתרתי חלקים שלמים מעצמי. ואולי, אולי הם בעצם לא היו שווים אותי?
כמובן שיש לי עוד על מה לעבוד...תמיד יש על מה לעבוד, אבל מתעוררת בתוכי הרגשה מעצימה ביותר. הלמטה מעצים אותי ונותן לי בסיס, ואילו הלמעלה מופיע לעיתים בגלים עמומים כאלה של רצון לראות מישהו אחר למטה, להכאיב, לשחק, להכיל. בגלל הכנות הבועטת שבחיי כרגע אז כל התחושות מופיעות יחדיו ומבלבלות אותי, אז אני נושמת עמוק לרגע ונותנת למבט להתפקס. אין לי סיבה למהר. לאט לאט אני אגיע למקום שבו אני צריכה להיות.
שישי רגוע\סוער לכל הסוטים :)
