בוקר טוב...
איך ישנת?
הלוואי ויכולתי
לנשק,
לחבק
הלוואי ויכולתי
לספר סיפורים
בלחישה באוזן
ולצחקק.
אבל אני לא מעזה להעלות אפילו על בדל דעתי
שדבר כזה יכול להתגשם
ולהיות אמיתי,
כלומר,
לא עכשיו,
לא חלק מהשגרה שלי,
רק ביציאה ממנה.
אני יודעת
את מקומי.
היי, מה קורה?
איך עובר היום?
הלוואי והיית עובר מולי ברחוב ואומר לי "שלום".
סצנות כאלה עוברות לי בראש
וזה בסדר,
תמיד אפשר לחלום.
אני חולמת הרבה
ועל הרבה דברים
ולפעמים זה צורב
פיזית
ומעקצץ
והלב שלי מחסיר פעימה
רועד
ומתאמץ.
לב רגיש וגדול
יכול להתמודד עם הרבה,
יכול לאכול הכל
וכואב לו המון
אבל כאב
זו התמכרות.
את אמנם מזוכיסטית
אבל קחי
אחריות.
געגוע.
זה רגש מעניין.
למה געגועים
שורטים
אותי
מבפנים?
למה הם
לא, למשל,
עומדים
ומחבקים?
קשה לי
שהם רק
צובטים
ובגלל זה אולי אני מספרת לעצמי את הסיפור על זה שאני לא מתגעגעת.
אבל
כנראה שאני כן.
ואני שונאת את זה.
לילה טוב,
חלומות נעימים...