אז שוב הייתי בדיקור היום...והפעם היא דקרה אותי גם בפנים. עכשיו, שתבינו, בפנים זה הרבה הרבה יותר כואב ממקומות אחרים בגוף. כואב כואב, אבל נותן לי יותר שלווה. אני לא יודעת להסביר את זה. זה כאב ממוקד ועמום, אבל גורם לי להתרכז יותר וגורם לי לעכל יותר רגשות ב"הזיות" שלי תוך כדי הדיקור.
גם הפעם כמעט ונרדמתי, אבל מה שכן "הזיתי" הלך כך:
דמיינתי שאני ציפור-אדם שעפה בשמיים. ממש יכולתי להרגיש את משב הרוח מתחת לכנפיים שלי כשדאיתי על הרוח. משני צדדי עפו עוד שני ציפורי-אדם, גבר ואישה (לא הייתה לי הרגשה שהם הורים, אלא יותר חברים...או אהובים). נחתנו ביער וישבנו כנגד עץ ענקי. שניהם חיבקו אותי...הוא מאחורה והיא מקדימה, אני הייתי "המילוי של הסנדוויץ'" והרגשתי חום עצום, רגשי ופיזי. הרגשתי...שזה בדיוק המקום שבו אני צריכה להיות (במהלך הדימיון הזה גם דמעתי קצת... היה לזה נופך מאוד מאוד רגשי).
פה כבר התחלתי לדמדם לקראת הירדמות, אבל שנייה לפני ששקעתי המוח שלי זרק לי משפט ל"הזיה", שבו אמרתי לשניהם: "תראו...יש לי המון בעיות", ואז הם ענו לי: "אז מה? אנחנו אוהבים אותך ככה. איך שאת".
ולזה כבר אין לי המשך P:
חחחח הדיקור הזה הוא ממזר :)
