הרבה פעמים כשאני חוזרת מהעבודה אני אוהבת להפעיל מוזיקה ואז לעשות סטרפטיז מול המראה.
אני מתחילה עם החולצה- פושטת אותה מעלי. לא תמיד זה קורה בבת אחת...לפעמים אני מעלה אותה מעט עד לאיזור שמתחת לשדיים שלי ומעבירה אצבעות על הבטן שלי, מלטפת את השקעים הקטנים של סימני המתיחה. לפעמים הם מבריקים מתחת לאור של המנורה.
אני ממשיכה להתפשט ונותרת בחזייה. מסתכלת על עצמי במראה וזזה מצד לצד על פי קצב המוזיקה...כמו נחש קטן. ממשיכה לזוז ומשחררת את החזה שלי מהכלא הזה, מהבד והברזל. אני מנערת את החזה שלי קצת. מרגיש לי כבד מעט, מותח לי את העור של הצוואר, ממש טיפה. אני מסתכלת על עצמי במראה ומחייכת, נוגעת בפטמות שלי. לוחצת ומלטפת...לעתים מושכת קצת, ממש טיפה.
לפעמים יש לי מבט שובבי בעיניים, מתגרה. כשהייתי בת 14 מישהו אמר לי שאני שטנית...בגלל זה (ובגלל הראש שלי). וזה חמוד מבחינתי להיות שטן קטן :)
אני מועכת את החזה שלי...מוציאה מעצמי קצת אוויר וכואבת. אח!!! (פאק!). מתנשמת מהר...ומתחרמנת, קצת יותר מטיפה.
אני מלטפת את הצוואר שלי ועוצמת עיניים, מתמסרת לצמרמורת שעוטפת את כל הגוף שלי. ממשיכה ללטף במורד פלג הגוף העליון שלי, נאנחת קצת ופותחת את הכפתור בג'ינס שלי...ואז את הרוכסן.
אני מורידה את המכנסיים ממני כמו בסרטים- ישבן בולט החוצה, מכנסיים יורדות ממני לאט לאט, החיכוך מצמרר את עורי. הפטמות שלי בולטות מהרעד ואני חייבת לגעת, אז אני מלטפת מעט ובסבלנות.
בועטת את המכנסיים מעלי, הן מיותרות מאוד להתייחדות שלי עם התחתונים כרגע.
אני נותרת בתחתונים, מול המראה. אני, המבט והתחתונים. ואז אני זזה שוב...מצד...לצד...לאט...לאט...בגמישות וסיבובים. אני בוחנת את הישבן שלי בתחתונים. לא גדול מאוד, לא קטן מאוד. בדיוק. נוגעת בירכיים השמנות שלי. וזה חמוד, להיות שטן קטן עם ירכיים שמנות. אפשר לתופף עליהן, הן מפיקות אחלה צליל. אפשר לשכור את שירותי כדרבוקה, כן.
אני מותחת את פס הגומי של התחתונים שלי, איפה שהשומנים יוצאים, ומורידה אותם מעלי.
אני נותרת עירומה מול המראה. רק אני והמבט....ואני זזה...
וזזה..
וזזה...
למקלחת :)
