מוח יצירתי

שמתי לב שקשה לי עם דיסטנס.

אני אוהבת לשלוט תוך הכלה, תוך כדי חיבוק מחמם.

כשאני מכאיבה, אני אוהבת להסתכל בעיניים.. התגובות הקולניות, מחוות הגוף, הן אלה שמזינות אותי. אני אוהבת ללטף איפה שכואב...תמיד  זה מהווה סוג של הפתעה- לא ידוע אם הליטוף יקל על הכאב או ימקד אותו יותר. 

כשאני משפילה, אני אוהבת לראות את המבט המבולבל בעיניים או לצפות בבית החזה עולה ויורד מקוצר נשימה. 

כשאני מעצימה, אני אוהבת את הסומק שמתפשט בלחיים ואת החיוך הרחב שדוחק אותן לצדדים :)

לא... דיסטנס ממש לא בשבילי (גם לא ששולטים עליי, אגב)  😛