הויה דולורוזה של חד הקרן

עדין ושביר כמו פתית שלג.

קרוב, רך, נהמה של סיפוק ושביעות רצון כשעור מתחכך בעור, כשיד אוספת את החזה שלי בחיבוק כף, כשהגב שלי מוקף בכולך.

אני בטוחה כאן.אני שמורה, אני במרכז פנס תשומת הלב, אני מוארת ומאירה. 

אני באבל. אני מכירה את האבל, אני יודעת לחיות איתו. קשה לוותר עליו. יש לי המוני מילים ואני שותקת אותן מאוד. אין בהן תועלת, הן לא יביאו לשינוי המצב. להיפך, הן רק ישבשו את הסטטוס קוו, יביאו לריחוק. 

עוד מעט אצטרך לבחור אים להמשיך ככה, לסבול, או לשלוף את עצמי מהבוץ אליו הכנסתי את עצמי. אני באמת עדיין לא יודעת לאיזה צד אפנה. 

לרגע הייתי מוארת עי פנס תשומת הלב שלך. אהבתי להרגיש ככה. ואז הפנס כבה, נפנה הצידה, נדלק להאיר על חלק אחר בחיים שלך. ננטשתי, עומדת,  עדיין מחכה להרגיש את האור והחום אופפים אותי שוב. 

הביצוע הזה גורם ללב שלי להתכווץ ולבכות.