הויה דולורוזה של חד הקרן

הבאסים רעמו על הפרקט אבל היה לנו קריר. אורות דיסקו מרצדים,מוזיקה רועשת והמרקיד המכריז,האפי האוור בסימטת הבאולינג
כמה עודדנו זה את זו ,כמה צחקנו,מחאנו כפיים,ליטפנו כאפות ושרקנו עם שתי אצבעות בפה. כמעט בכוח, שמחים.
העיניים שלך קדחו לי חור בעורף.אף פעם לא ידעתי איך זה מרגיש המשפט הזה,עיניים קודחות בעורף. היום הבנתי, המבט מלטף,מכריע
מטריד שיערות קטנות,מכריח אותי לכווץ כתפיים,להגן על עצמי.
אתה אבא שלי ואתה חולה ואני לא יודעת ולא יכולה להציל אותך. גרורות חדשות התגלו למרות הטיפול האגרסיבי אותו אתה עובר בגבורה,בחולשה, בגוו זקוף.
לא ידועות לנו אלטרנטיבות אחרות, לי לפחות. ואני זו שנשלחה כחוליית גישוש לפני שנים אין ספור, ועכשיו,מאכזבת.
האים זה היה משנה משהו אם הייתי עדיין בתוך המערכת ?
זו הייתה האחת התפניות הגדולות ביותר בחיי, אולי הפעם הראשונה שבה החלטתי לחיות עבור עצמי בלבד.להספיק להתחבט,להפסיק לכאוב כאבים של אחרים,
לנשום בעצמי,לעצמי. אני כבר לא זוכרת איך קיבלת את ההחלטה שלי, שהוכרזה כהתרסה כמובן. אולי ריככו אותך,אולי הכינו אותך, אבל כמו תמיד, שימשת
כבאפר, ספוג איתן כנגד כל מי שניסה להטיח עצמו עליי.
אתה מפחד. אמא סיפרה לי שרעדו לך השפתיים כשקיבלת את תוצאות הסיטי. היא מבועתת מאימה אבל היא זה כבר סיפור אחר.
ואתה נאחז,בעבודה,במכרים,בהרגלים ישנים ובאישתך מזה 45 שנה. אני שונאת את זה, ומניחה לך,ככה. מה כבר אני יודעת ? אני לא מצליחה לשכנע אותך אחרת
ואתה לא מאמין בדבר.
מעט מעט, גם אני מאבדת אמונה. בזה שהכל יהיה בסדר ואתה תחלים. בזה שאמצא בן זוג, גבר שיתאהב בי, שיצור בי אהבה.
בעצמי, אני מרפפת אמונה בעצמי.
ואני חייבת למצוא ולאחוז במושכות ,אני חייבת לעלות על האופניים האלה,לקפוץ לתוך הבריכה הזו, לעלות על הסוס שוב...... ואני לא זוכרת, אני פשוט לא זוכרת,איך עושים את זה ? איך חוזרים ומוצאים את הלהט, את האח הקטנה הבוערת בבטן, את החיוך של הלב ?

אני מפחדת לדבר איתך על זה ,כאילו המילים יביאו את האפשרות ויהפכו אותה לממשית, אם נתעלם ממנה,אולי היא תתפוגג
מעצמה. סוס על שולחן ארוחת הערב. ובכל זאת,המילים נערמות לי מאחורי הלשון,זו על גבי זו, מאיימות להתפרץ.... אם היית מטופל שלי,איך הייתי מתחילה ?
אגבית? סימלית ? ישירה ? בוטה?
כל כך הרבה פעמים שוחחתי עם אחרים על כך ואף פעם לא העלתי בדעתי שיום אחד ארצה לדבר על המוות איתך , ולא אדע איך , ומאיפה להתחיל.

מכל ילדייך, אני זו שהכי דומה לך. די במבט שעובר ביני לבינך ואנחנו מחייכים, אין צורך במילים בכדי להסביר - שנינו יודעים, שנינו מבינים.
אני אוהבת אותך אבא.