צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל שקר

החיים מתקיימים בצל האבסורד הגדול - גזר דין מוות שמגיע יחד עם הלידה, עם מועד ביצוע לא ידוע. התרבות המערבית מתמודדת לכאורה עם האבסורד הזה על ידי הדחקה והחבאה של המוות - מהשיח, מהמרחב הציבורי, מהמחשבה. זה יוצר שכבות גדולות של שקרים במחשבה ובמעשים. בין השאר - יצירת תדמיות שהן שונות מאוד מהמהויות. זאת גם הסיבה שכל האתר הזה מורכב מאנשים אנונימיים.
לפני 7 שנים. 2 ביוני 2017 בשעה 4:46

מִתַּחַת לַחִיּוּך הָרָחַב
מִתְחַבֵּאת עֲוִית שֶׁל בַּעַת

 

מִתַּחַת לְשֵׁטֶף הַדִּבּוּר
מִתְחַבֵּא בּוֹלְעָן שֶׁל שֶׁקֶט

 

מִתַּחַת לַתְּזָזִית
מִתְחַבֵּא הַשִּׁתּוּק

 

מִתַּחַת לָאֱמֶת
מְבַצְבּצוֹת רִמּוֹת הַשֶּׁקֶר

 

מִתַּחַת לַחַיִּים
יֵשׁ אֶת הַשָׁלָב הַבָּא

 

וְלָכֵן
אַתְּ אוֹמֶרֶת
לְבֵינַתַּיִים
צָרִיך לְהִזְדַּיֵּין
כְּמוֹ מְשֻׁגָּעִים

 

לפני 7 שנים. 29 במאי 2017 בשעה 3:37

היא עוטפת

את החוויות המתוקות

שאספה בכיכרות

בנייר עיתון

שכתוב בשפה זרה

 

אחר כך היא 

תעלה בשביל לרדת

תפתח את הצרור

ותעטוף אותי

בחיבוק של עיניים

 

לפני 7 שנים. 27 במאי 2017 בשעה 8:46

היחס בין אהבה לנישואין 

זה כמו היחס בין 

ארוחת גורמה

לבית מטבחיים

 

לפני 7 שנים. 26 במאי 2017 בשעה 18:47

לְאֹרֶך הַשְּׂדֵרָה
בַּקֶּרֶת הַמַּהְבִּילָה
הַתִּקְווֹת תְּלוּיוֹת וּמִתְנַדְּנְדוֹת
כְּמוֹ עֲטַלֵּפִים קְטַנִּים
הַנָּמִים לָהֶם בַּצַּמָּרוֹת

 

הָעֵצִים בּוֹכִים בְּסָגֹל
וָפֶרַח שֶׁחַי עַל הָעֵץ
עַד לִפְנֵי פְּעִימָה
הוּא עַתָּה
שָׂרוּעַ עַל הָאָרֶץ
יוֹרֵד דּוּמָה

 

לפני 7 שנים. 26 במאי 2017 בשעה 14:30

פחמימות ריקות

מישהו שלח לי

פחמימות ריקות

 

לפני 7 שנים. 25 במאי 2017 בשעה 18:05

זוֹנָה זְקֵנָה
שֶׁנָּסְעָה רָחוֹק
בּוֹחֶשֶת אֶת פְּחָדֶיהָ
בְּקָפֶה מָתוֹק

 

זוֹנָה יָפָה
עִם שֵׁם עָמוֹק
עוֹקֶשֶת אֶת יָמֶיהָ
בְּדֶבֶק וּבְרֹק

 

לפני 7 שנים. 24 במאי 2017 בשעה 17:55

כל מחמאה

היא סוג של

התנשאות 

 

או בעברית

 

לא ניתן לנצח פולניות

(גם בחולם וגם בשורוק)

 

לפני 7 שנים. 24 במאי 2017 בשעה 3:49

שיכחה מתוקה.

 

תימרות עשן
שהפכו לערפל מלטף

 

להבות אש
שהפכו חוטי זהב
ואניצי קש

 

שחור לבן
שנמס
לצמר גפן ורוד

לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא?

 

הפרוסה שהלכה לאיבוד.

 

 

 

לפני 7 שנים. 22 במאי 2017 בשעה 14:36

עוֹד מְעַט
נְפַנֵּה אֶת הַבָּמָה
לְאֵלֶּה
שֶׁיָּמוּתוּ אַחֲרֵינוּ

 

לפני 7 שנים. 20 במאי 2017 בשעה 6:44

יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁמֵּתוּ
בְּטֶרֶם חָיוּ
לְדֻגְמָא
גְּבָרִים עִם תִּיקֵי צַד