לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל שקר

החיים מתקיימים בצל האבסורד הגדול - גזר דין מוות שמגיע יחד עם הלידה, עם מועד ביצוע לא ידוע. התרבות המערבית מתמודדת לכאורה עם האבסורד הזה על ידי הדחקה והחבאה של המוות - מהשיח, מהמרחב הציבורי, מהמחשבה. זה יוצר שכבות גדולות של שקרים במחשבה ובמעשים. בין השאר - יצירת תדמיות שהן שונות מאוד מהמהויות. זאת גם הסיבה שכל האתר הזה מורכב מאנשים אנונימיים.
לפני 7 שנים. 13 בפברואר 2017 בשעה 7:16

תמיד רציתי שתהיה לי להקת רוק. 

 

היום אני רוצה שתהיה לי להקת רוק לשעבר. 

 

הרבה יותר משתלם. 

טווח גילאי מעריצות יותר רחב. 

מילוי אצטדיונים built-in. 

 

רעיון לשם? 

 

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 13:24

בבית של ג'ים 

היו שישה חדרים 

עם חלונות טרפזיים

שיראו יפה את השמים

 

בבית של ג'ים

אכלו בכלי פורצלן

שצויירו עם בדיוק אותם

חמישה צבעים 

משחר ההיסטוריה

 

בבית של ג'ים

יש אגרטלים

מכוסים פרחי עדעד

שמחזיקים לנצח

של שלושה חודשים

 

בבית של ג'ים

השתינו בלילה 

בתוך חתולות

שלא עשו מיאו

אולי בגלל שהן

היו עשויות חרס

 

בבית של ג'ים

היתה אשת חיל

ידיה שילחה בכישור

וכפיה תמכו פלך

היא טוותה חוטי משי

כל יום אחד

בלתי נראה 

וכרכה סביב אהובה 

עד שהפך

מפרפר

לגולם

 

 

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 10:57

יש דברים

שכשחווים

אין דרך חזרה 

 

גרון עמוק

אצבע מענגת ערמונית

בדס"מ 

אוכל תאילנדי משובח ב 5 ש"ח 

 

לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 8:14

פתאום הבנתי 

שלעבוד בליהנות

זה לא אותו הדבר 

כמו

ליהנות מלעבוד

 

 

(בודהיזם של אחרי מסאג' תאילנדי שלא השאיר לי עצם אחת במקום בגוף) 

לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 17:09

אני מפליג בספינה צפופה

כמו פליט של מותגים

על פני נהר חלק

שאפילו חיות טרף 

לא חיות בו 

מרוב ליכלוך

 

המנוע הנוהם 

והריצפה המקרקשת

מזכירים 

שקרקע בטוחה

זה רק לצוף ברחם

 

זאת שיש לה לואי ויטון

על כתפה

עוד מעט תוציא חיים

מנרתיקה

והגלגל הענק ממשיך להסתובב 

מחכה

לאוגרים ושבים

 

שוק האוכל הענק

שאין לו אופקים

מרמז על סוף העולם

המתקרב

 

רק זוג האוהבים

היא בלבן

והוא גם

מזכירים לי

שחיוך בלב

הוא גם אפשרות 

 

 

לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 13:03

מועדון אפלולי

עם זמרת בהירה

ששרה שירים

של זמרים עם נשמה 

שהוחזרה לבוראם

לא מזמן

 

ההיא עם הסרט הורוד בשיער

חורשת את ציפורניה

העשויות בכוונה תחילה

על פדחתו של ההוא

עם המשקפיים 

הפסאודו-אינאלקטואליים

שאינו יודע לשאול

 

סטודנטית לאמנות כלשהיא

אולי ארכיטקטורה

של ואגינות ורודות

משכרת ורד

שטרם הנץ

בכוס גדולה

של וויסקי 

שמתחיל באות J

 

ההוא יושב מול ההוא

או שמא ההיא

או שניהם

או לא חשוב

כי הם לא באמת מביטים בעיניים

 

אני מדמיין את הזאת 

עם הג'ינס בעל הקרעים

העשויים היטב

ונעלי הסטילטו האדומות

לבושה בשמלה שחורה קטנה

ובסנדלים בלתי אפשריים

של דולצ'ה וגבנה

משופדת על אברי

וזועקת כנזירה בתפילה

לאלוהי החיים והמוות

 

כולם מצחקקים בשפה 

שיש בה צלילים גבוהים

בטונים נמוכים של בושה

ואף על פי שאינני מבין מילה

אני יודע שהם מדברים 

על בדידות

 

 

לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 8:32

לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 5:31

אישה מורחת אייליינר

ברעידות קצובות

בתוך רכבת דוהרת 

 

ריחות חמוצים של זיעה

מפכים מזרועות מורמות

של אנשים עם חלומות 

 

ממול תלבושת של נזירה

שאולי עוד מאמינה

ומודעות ללונה פארק

אולי של דיסני 

ואולי של דנטה

 

כל אחד מפליג למחוז האושר 

הפרטי שלו

ומקווה שאלוהים

לא ייזכר בו

 היום

 

לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 4:44

1. אננס

2. מסאג'

3. חזור על הפעולה 

 

לפני 7 שנים. 11 בפברואר 2017 בשעה 1:19

תזרום, 

היא אמרה לי

תזרום

 

וואלה צודקת