לפני 7 שנים. 2 בפברואר 2017 בשעה 17:34
אני משתדל להיות
מלא אהבה
אבל אם עולה בי
מעט שנאה
אני מיילד ממנה
מוזה או שרירים
ולפעמים גם
אורז אדום
הכל שקר
החיים מתקיימים בצל האבסורד הגדול - גזר דין מוות שמגיע יחד עם הלידה, עם מועד ביצוע לא ידוע. התרבות המערבית מתמודדת לכאורה עם האבסורד הזה על ידי הדחקה והחבאה של המוות - מהשיח, מהמרחב הציבורי, מהמחשבה. זה יוצר שכבות גדולות של שקרים במחשבה ובמעשים. בין השאר - יצירת תדמיות שהן שונות מאוד מהמהויות. זאת גם הסיבה שכל האתר הזה מורכב מאנשים אנונימיים.לפני 7 שנים. 2 בפברואר 2017 בשעה 12:50
הרבה פעמים
אני מרגיש
בדיוק כך
כמו שיונה כתבה
לפני 7 שנים. 2 בפברואר 2017 בשעה 6:27
הלילה חלמתי
חלום בתוך חלום
החלום בתוך חלום
לא היה נעים.
לא היו בו
לא בובות
לא מלאכים
ולא את
רציתי לצאת מן
החלום בתוך חלום
אל החלום הרגיל
ולא הצלחתי
אולי בגלל
שחלום בתוך חלום
זאת קצת מציאות
זה כמו שמינוס כפול מינוס
זה פלוס
ושנאה של שנאה
זאת בערך אהבה
לפני 7 שנים. 1 בפברואר 2017 בשעה 20:32
לילה.
שקט מסביב.
כוכבים בחוץ.
כדור הארץ סב על צירו
באיטיות מרגיעה
הממתינה לשובך
בחלומי הלילה
תעלינה מילים
ואז תרדנה
אסירים ישתחררו
ואז יאזקו שוב
נוסעים מתמידים
במין רכבת
יציצו מהחלונות
בהמתנה לשפיות
אני אתהפך
לצד השני
והחלום יישפך
לאותה אונת המוח
שאולי נותנת
שלווה
לפני 7 שנים. 1 בפברואר 2017 בשעה 13:54
אני הולך במדבר
האוויר צלול וחמים
השמש טהורה וערמומית
מלחכת את הרכס לחוך היטב
המפרקים חשים את
תזוזתם שלהם
כל עיקבה מורגשת בנפרד
בתחושה של חיות
הנוף מחריד את העיניים
ברהבו
ושריקה חרישית של ציפור
העטה על טרפה
מזכירה את השואה
היומיומית
הנקראת
קיום
האישה שלצידי
זאת שרשומה יחד איתי
בתעודות מעוטרות
אצל פקידים נשואי פנים
אומרת משהו על הורים
או על ילדים
או אודות מלפפונים שלא צלחו
אבל מוחי מסנן את הרעש
הירוק והשחור הזה
אני רואה לפניי צלב משומש
עם חורי מסמרים עקורים
ומדמיין את עצמי
משני צידי הפטיש
מייסר ומתייסר
למען מטרה לא קדושה
של מנוחה
לא נכונה
אני הולך במדבר
והמוות הפשוט והיבש
מזכיר לי
שאני חי
לפני 7 שנים. 1 בפברואר 2017 בשעה 7:43
יש לי אהבה
בכלוב צלעותיי
היא גוזלת משנתי
מעמעמת את תאבוני
מאתגרת את סבלנותי
אבל לפעמים נוגהת
בחיוך ממיס
של תינוקת
פתחתי את הדלת
וביקשתי שתעוף
אבל היא סירבה בביישנות
נולדתי מחיבור מיוחד
אתה הינך
היא היננה
דבר לא השתנה
ואני לא גולה לשדות הקרח
בגלל צל עוועים חולף
אני אחכה
עד שאזדקן ואבול
או שתינוקת אחרת
תחליף אותי.
סגרתי את הדלת
ונתתי לה
נעלי בית
שמיכה ממולאת
בפוך של חלומות
וסוכריה על מקל
לפני 7 שנים. 31 בינואר 2017 בשעה 17:40
בא לי כזה
"הופלה"
(ג'ני של הפיראטים, מתוך "אופרה בגרוש" של ברטולט ברכט וקורט וויל)
לפני 7 שנים. 31 בינואר 2017 בשעה 12:33
שתיים אוחזות בפרי האהבה ומושכות.
ברטולט ברכט ושלמה המלך חשבו, שהצדק עם זאת שמשחררת.
הם טעו.
אהבה אמיתית היא תמיד אהבה עצמית.
לפני 7 שנים. 31 בינואר 2017 בשעה 4:35
ציפור יחידה מצייצת
רוח קלה לוחשת
אור קלוש מתבייש בחלון
כילד המשחק מחבואים
עם חבריו
כוכבי הלילה נמוגים לאיטם
אל תכלת מפציעה
חלומות נגוזים
במיטה חמה
חום נעים מול קור הכרחי
כוח המשיכה מול כוח השרידות
אופליה מול סיזיפוס
רע מול בלתי אפשרי
אני עוטה על ראשי
את זר הסרפד
ומתרומם
לפני 7 שנים. 31 בינואר 2017 בשעה 2:02
הגעגועים סגורים בי כבועות אוויר
בכיכר הלחם
- יהודה עמיחי, אמי אפתה לי את כל העולם