הכל שקר

אני הולך במדבר
האוויר צלול וחמים
השמש טהורה וערמומית
מלחכת את הרכס לחוך היטב

המפרקים חשים את
תזוזתם שלהם
כל עיקבה מורגשת בנפרד
בתחושה של חיות

הנוף מחריד את העיניים
ברהבו
ושריקה חרישית של ציפור
העטה על טרפה
מזכירה את השואה
היומיומית
הנקראת
קיום

האישה שלצידי
זאת שרשומה יחד איתי
בתעודות מעוטרות
אצל פקידים נשואי פנים
אומרת משהו על הורים
או על ילדים
או אודות מלפפונים שלא צלחו
אבל מוחי מסנן את הרעש
הירוק והשחור הזה

אני רואה לפניי צלב משומש
עם חורי מסמרים עקורים
ומדמיין את עצמי
משני צידי הפטיש
מייסר ומתייסר
למען מטרה לא קדושה
של מנוחה
לא נכונה

אני הולך במדבר
והמוות הפשוט והיבש
מזכיר לי
שאני חי