הכל שקר

קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן

- וודי אלן

כן הוא לא פלוס סבלנות

- אני

אני רוצה להיות לך

חולצה חומה, רחבה

קצת מקומטת משימוש

תלויה על פטמותייך 

מלטפת את שידרתך

לוחכת את קו ערוותך

מסתירה את טבורך האפלולי

כמו אהבה שקטה

עוטפת ומנחמת

בסופו של יום ארוך

הרי את מקודשת לי

בחלקת שערך המשתפל

במבט ים עינייך

בריח הרחוק של עורך

ברכות המרגיעה של בהונותייך

עד אשר

השעון המעורר

יפריד ביננו

לפעמים 

אני מתחיל את היום בהרגשה

שהכל מוגזם 

שוטרים חמורי סבר

בודקים משאית שלא מוצאת חן

כאילו שהם לא זוכרים

שהחיים הם בדיחה עצובה

וסופית 

קופי אדם ניאנדרטלים

כורעים באורח משונה

פוכרים אצבעות על טבליות פלסטיק

נוהמים מול זכוכיות צבעוניות

כאילו שכחו מה זה

לקטוף אננס

לגרבץ

לנשום. 

להסביר לך

שההתמסרות שלך, מרצונך החופשי

הוא חומר הגלם האמיתי

ממנו אנחנו בונים

את בית חלומותינו המשותף

להיות

מרכז המסה

אבן הראשה

שומר הסף

ראשית הצירים ואחרית הימים

של

השפיות שלך

#ממנהעליהבתוכה

למה זה כל כך כואב?

שאלתי את אלוהים

הוא מלמל משהו

או שמא היה זה המלאך השמן

אני חושב שמה ששמעתי זה

אולי אתה טעות אנוש

ילדים

משפחה

חברים

השכלה

עבודה

כסף

תחביבים

כל אלה יחד לא מהווים אפילו קצהו של משקל נגד

למילה אחת של

אישה

מישהו יכול לצרוב לי את המוח מחדש?

לקשור אותה

ולאכול מולה בתאווה סברינה

האם זה

סאדו-מאזו טהור?

או שמא

הפרה בוטה של אמנת ז'נבה נגד עינויים?

היא רוצה לרחף אל געגועיה
עם פלומת נוצות לבנות
ומצנח שיער של נחשים

מציגה את כפות רגליה
על מעקה קר וגבוה
עור סולייתה הרך
מתקמר בגאוות רקדנית
ומתחרץ כפניו של המינגווי
שבע הקרבות והמילים
שאינן מכסות דבר עוד

בהונותיה נפערות כטופרי חיה
האוחזות במוות המתהווה
למען החיים לעת עתה
הלק השחור המושלם
מתיז שבבי שכבות גיאולוגיות
של בדידות ליצנית

הלילה היא תצלול
או אולי תרחף
אם ניוטון ישחרר אותה
מעול שדיה הכבדים
הרובץ על נשמתה