|
|
|
מזדחל לאיטו בפקק אל השגרה
הזמן נוזל כמו דם נקרש
קרעי אדם בחליפה יפה
צחנת מוות מבושמת בצוואר מגולח
הוא שולף את אברו המכובד
מתוך המערה
הוזה את דמותה
בנעליים אדומות
על מרצפות נושנות מדי
שואג את עצמו
עם חזה נקרע כמו רוכסן
ואז מתכווץ וקמל
זורק את המפתח
עד להתקף האנושיות
הבא
גרביונים
הם כמו "מה שלומך?"
כיסוי דק על
קפלים של דאגות
אניצי שיער של שיברון
בהונות שמנמנות של משא
לק מתקלף של אשליות
הם עושים לנו זקור ורטוב
כמו עוד אחד שעונה
"הכל בסדר"
ואולי לא מתכוון לכך
אבל מסיר מאיתנו דאגה
שמא נצטרך להסתכל קרוב מדי
המתימטיקאי קורט גדל (Kurt Goedel) הוכיח, שאם יש מערכת מתמטית, אשר ניתן להוכיח לגביה שאין בה סתירה - אז בהכרח יש בה סתירה.
הוא ידע משהו על אהבה.
משפטי האי-שלמות של גדל - ויקיפדיה
גדל, אשר, באך - ספר מדהים שמדבר גם על הנושא הזה
לפעמים
חיבוק קטן
יכול לעשות
הבדל גדול.
# במקום ובזמן הנכונים, ולהפך
ויאמר אלוהים אל אברהם
קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת,
את-יצחק,
ולך-לך, אל-ארץ המורייה;
והעלהו שם, לעולה.
אבל בעצם לא צריך
זה סתם צחוקים אלוהיים כאלה
בשביל לדעת עד כמה אתה מסור
ואולי אני בכלל לא אוהב בנים
אלא הרים קדושים
לבנות עליהם בתי נופש
וכל הכבוד לך, אברהם
עמדת בניסיון
ואפילו לא השתמשת
במילת הביטחון
"לא"
לפעמים
האהבה היא הפיתרון היחיד
לדיכוטומיות הכי נוראות
#אאאוקינוס
# Ameliorate
כשאני נזכר במשפט של הרצל
"אם תרצו אין זאת אגדה"
זה איכשהוא תמיד מתקשר לי לפיסטינג
(לא שלי. סתם מעתיק מיהודה עמיחי, כותב הרגשות.)
שיר הרקפת
כבר היינו שם בפעם הנוספת
ונהיה שם עוד פעמים רבות,
ותחת סלע שוב צמחה רקפת
איש אינו רואה שוב רקפות.
אל תלכי הביתה אהובה,
הרגשות יצאו, אולי, מן השימוש.
והאהבה גדלה בתוך לבנו
כבראשו של טיטוס - היתוש.
אל תשימי לב, הלב ישים
את עצמו כבד על העולם,
אל תשירי בקול רם, שאם
מישהו ישמע הכל יתם.
השעות העייפות חוזרות
והעין תסגר כמו חנות.
החשמל ישוב בדרך ארוכה
לטורבינות, דרך כל החוט.
איש לא יקבל תוספת
והכל צריכים ללמוד שפות.
איש מתחת סלע צעקה רקפת,
איש אינו מבין שוב רקפות.
הנחתי את ידיי
על אברי
כתפילין של בוקר
מנקז את זיקפתי
למראה דמות חמוקייך הנעים כמטוטלת
קיעוק של עורב ברקע
להקת דרורים מנהלת משא ומתן עם דארווין
צלילי פעמונים של כנסיה רחוקה
שבה רציתי להיות נער מקהלה
ולשאת אותך לאישה
מביט בתקרה הבלתי אפשרית
עוד יום.
לקום או לחדול?
בין שתי נקודות
עובר רק קו ישר אחד.
אבל אני מין קו עקום שכזה
עם עיניים לחות
שרואה אהבה גם
בנציב מלח סחוף רוחות
ואפילו בתפוח מעט מורעל
אשר השלגייה שבקצהו נעלמה
אבל לפעמים
המים המתוקים שוטפים את הארץ
ממיסים את הצפחה הקשה
ולשלגייה נמאס מכל הגמדים
ואז, הקו העקום מתיישר
הזורעים בדמעה קוצרים
וריח אדוות עורך הצח
נפוג בעומקי ריאותיי
כמו צרי של נצח
