לפני 7 שנים. 6 בינואר 2017 בשעה 9:55
(לא שלי. סתם מעתיק מיהודה עמיחי, כותב הרגשות.)
שיר הרקפת
כבר היינו שם בפעם הנוספת
ונהיה שם עוד פעמים רבות,
ותחת סלע שוב צמחה רקפת
איש אינו רואה שוב רקפות.
אל תלכי הביתה אהובה,
הרגשות יצאו, אולי, מן השימוש.
והאהבה גדלה בתוך לבנו
כבראשו של טיטוס - היתוש.
אל תשימי לב, הלב ישים
את עצמו כבד על העולם,
אל תשירי בקול רם, שאם
מישהו ישמע הכל יתם.
השעות העייפות חוזרות
והעין תסגר כמו חנות.
החשמל ישוב בדרך ארוכה
לטורבינות, דרך כל החוט.
איש לא יקבל תוספת
והכל צריכים ללמוד שפות.
איש מתחת סלע צעקה רקפת,
איש אינו מבין שוב רקפות.