הכל שקר

לפעמים אהבה זה

כשאת נוסכת בי רוגע

וגם

מדליקה בי אש

כָּל הָאָדָם כֹּזֵב

אני לא מפחד מהמוות. 

אני מפחד מהחיים

תגבירו עירנות

כי החיים חוזרים

למסלולם 

בלוויה של עליזה אמרו

שהיא אהבה

את כל האנשים 

זה שקר מצחיק 

כי היא שנאה את רובם

ובצדק

אבל היא ידעה לעשות

ריבה מתפוזים סיניים

שכולה אהבה

אני מתחיל לקטון

אבל עדיין לא יודע

מה ארצה לעשות

כשאהיה גדול

שפתייך מרפפות על עורי

כמו מחט של יהלום

על תקליט 

ואני מוציא צלילים 

שאינם חלומות מיד שניה

אלא

אוויר לנשימה

אני רוצה אותך גבעולית

כפופה ממני והלאה

שערך נשמט כערבה הבוכיה

בזמן של תשוקה אילמת

חוליות שדרתך נעות

כאדרת דג במים

בין כפותי הרחבות

הלוחצות לך מנוח

ירכייך משרטטות 

את גבולות גופי 

לעת שקשוק

קרונות הבשר

ברגעים של

דיוק פראי

אין יוצא

ואין בא

רק הלילה 

מתפוגג איתנו

אני רוצה למות בתוך קופסה קטנה
לשרוף את אפרי
ולדחוס אותו
ליהלום
תלוי על צווארך
כדי שמדי פעם
כשתסתכלי במראה
תראי שהייתי
אדם חי

כשיש שגגה, אין צורך בסליחה. 

כשיש זדון, אין טעם בסליחה. 

תֻּמָּתִי לֹא הָיְתָה לִי אֵם
זְדוֹנִי לֹא הָיָה לִי אָב
אֲנִי בָּשָׂר בְּלִי דָּם
עָפָר בְּלִי פָּשׁוּט

פַּעַם אָהַבְתִּי אֶת הַחֹשֶׁךְ
תָּעִיתִי בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי
פָּתַחְתִּי דְּלָתוֹת בְּלִי מִפְתָּן
הֶאֱזַנְתִּי לַקַּר וְלַחַם

רַק יֹפְיֵךְ נוֹתַר
נוֹצֵץ כְּמִגְדַּלּוֹר רָחוֹק
מַבְלִיחַ בִּצְבָעִים שֶׁל
אָדֹם
יָרֹק
שָׁחֹר

נוֹתֵן לְהַרְגִּישׁ מְעַט
בֵּין כָּל שְׁתֵּי
הֵעָלְמֻיּוֹת