הכל שקר

מקום קבורתו לא נודע. 

בייחוד בבוקר 

אני ניצב בפתח הר הגעש

מחכה שייתפרץ

ויהפוך אותי

לאדים של אהבה

שאינם יכולים למות עוד.

תמונה שצילמת לי: - 

ידך עם טבעת נישואין גדולה עליה

פוערת את הכוס החלק שלך

הכי מדונה

הכי הכי זונה

כלבת-על

"הפעם האחרונה שהייתי בתוך אישה

זה כשביקרתי בפסל החירות"

וודי אלן

אישה נאה

דירה נאה

כלים נאים

ילדים נאים

מכונית נאה

שכונה נאה

עבודה נאה

ככה נראה הגיהינום. 

ואת נשארת חור של תחת. 

ארצה

אחד הדברים שאני פחות אוהב הוא התכונה הקרוייה הפכפכות. 

אני לא מתכוון לשינוי דיעה - אם חשבת על משהו, גיבשת דיעה, והמציאות השתנתה או שנכנס מידע חדש - אז שינוי דעה הוא לגיטימי. 

אבל אם כלום לא השתנה והפכת את דעתך - לי זה לא מובן. וקשה לי להכיל את זה. 

====

מתכתבים בכלוב.

סבבה. קליק ראשוני.  

עוברים לאחת האפליקציות בפון. 

מצ'וטטים די הרבה. 

פרטים. 

תמונות.

אוהבת אותן. אוהב אותן. 

תמונות בוטות.  

חרמנות. 

חרמנות אש. 

ראש טוב. 

קובעים יום להיפגש, רק לא סגור אם בוקר או ערב. 

קצת לפני המועד הודעה: 

"סורי לא ניפגש."

מרגיש לי מכה מתחת לחגורה. 

====

הבמה שלכן/ם להסברים. 

אני רציני. 

רוצה באמת להבין על מנת להכיל. 

תודה

את כמו ליצ'י

קליפה קשה וקוצנית

אדומה מכאב

ופתאום

נבקע פתח צר

והמתוק מטפטף לאט החוצה

מתלקק על לשוני

בטיפות קטנות 

וכמה שהמתוק הזה טעים

כי זה מתוק של נסיכות

תחת בוהק גופך

יש נשמה אפלה

תחת שני שדייך

רוקדים הרבה שדים

בסוף אפלולית רחמך

בוער הסנה שאיננו אוכל

כף רגלך

נוגעת באדמה

מחברת אותך

לכאילו חיים

הם כפויי הטובה.

לצערי, אחד מהקרובים לי ביותר הוא כזה.

בגדול. בענק.

קשה ומייסר לאהוב מישהו שהוא חרא גדול לפי המושגים שלך.

דיסוננס לא חיובי.

באסה.