הכל שקר

לפעמים אני חש

שאת

כמו שירי ארץ ישראל הישנה והטובה

זה געגוע

למשהו שאף פעם לא היה קיים

אצבעותייך כמעט נוגעות באצבעותיי

כמו בתמונה ההיא של מיכאלאנג'לו

בקפלה הסיסטינית

הזרם כמעט עובר ביננו

סוגר מעגל של ברק

כשאצבעותינו תיפגשנה

את תהיי אלוהים שלי

ואני שלך

אנחנו ממשיכים בסדרה אודות קטעי מוסיקה קלאסית לרגעים עצובים.

כאלה שאולי יכולים להרגיע, לגרום הזדהות, לחדור לנשמה, לצמרר, אולי אפילו לשמח קצת.

היום סופר קלאסיקו - "לקרימוזה" מתוך הרקוויאם של מוצרט.

קודם כל הנה הקטע בביצוע מעולה:

ומי שממש חייב לשיר את המילים אז עוד ביצוע:

עכשיו זיוני השכל שלי.

מה זה "רקוויאם"? מילולית בלטינית זה "לנוח בשקט".

השימוש המקובל במילה רקוויאם זה לתאר תפילת אשכבה בכנסיה הקתולית.

הרבה מאוד מלחינים הלחינו רקוויאמים שונים במהלך השנים, והידוע ביותר הוא של מוצרט.

למעשה, זאת היצירה האחרונה שהוא כתב, על ערש דווי - מספר 626 ברשימת יצירותיו.

הוא לא הספיק לסיים אותה. הוא מת באמצע התיבה השביעית של הקטע השביעי.

והקטע השביעי הזה הוא בדיוק ה"לקרימוזה".

לקרימוזה = בכי, לקרימה = דמעה.

יש לרקוויאם מספר השלמות, הנפוצה ביותר היא על ידי תלמידו של מוצרט, פרנץ קסביאר זיסמאייר.

היצירה כולה היא מופלאה לאין שיעור.

שמעתי אותה אלפי פעמים.

מלאה אופטימיות.

בונוס: אותו קטע - מתוך הסרט "אמדאוס" בבימויו של מילוש פורמן, שהוא ביוגרפיה לא לגמרי נאמנה של מוצרט - אבל סרט נפלא ומומלץ:

תיהנו.

חברי הכנסת מזיינים את המוח במליאה.

אני מזיין אותה בשירותים הקבועים "שלנו"

אי שם בפאתי הבניין המסובך הזה.

היא ממתק שכיף לנשנש מדי כמה זמן.

הכל בתיקתוק פראי כמו שאנחנו אוהבים

קצת קוצי מוצי מתגפפים

היא מסתובבת לדוגי בעמידה

כיפוף על האסלה, טוסיק למעלה

חצאית עולה תחתונים יורדים

זין בפנים בבת אחת

מחניקים גניחות של עונג

מתפוצצים ביחד.

מי ביקש הצעת חוק ולא קיבל?

פוגש אותה במסדרון בדרך למליאה. 

חטובה, יפה, זוהרת כמו תמיד. נחמדה. כריזמטית. 

עוזרת של אחת מחברות הכנסת היותר חיוביות ומעניינות. 

הכל אצלה טיפ טופ. לבוש. איפור. שיער. תספורת חדשה. מחמיא לה. כמובן לק מושלם ברגליים. 

אבל, אויה - פתאום אני רואה שהלק באצבעות הידיים מקולף. איכסה. רמזתי לה קצת בעיניים, אולי הבינה. 

אתם מבינים - תקנון הכנסת אוסר גופיות וחולצות בטן, אבל מאפשר לק מקולף. העולם השתגע, בחיי. 

שלל נאה של פוט פטיש

אני רוצה להיות
יהודה עמיחי של הכלוב
לאה גולדברג של העבודה
נתן זך של השכונה
רחל של הרחוב
ביאליק של המשפחה
זלדה של הקבוצה

אבל הכי חשוב לי
להיות מאיר אריאל
של ועד הבית

#תודה לך, מגה דיסוננס

ישבתי מול המיליארדר.

סיפרתי לו בהתלהבות על האירגון החברתי שהקמתי לפני כשנתיים.

על ההישגים הנאים. על התוכניות לעתיד.

אחרי פחות משעה הוא רשם צ'ק תרומה של חצי מיליון ש"ח.

לא היתה בי טיפה של שמחה או של סיפוק.

מדבר.

אני צריך אותך, שתתמסרי לי, ורק דרכך נוכל שנינו לחוש אושר.

את נסיכה נסיכה

אשה אשה
אדם אדם

יש לך לב ענק וצמא

אל תתרשמי מגיבורי העל
אל תסתנוורי מגיבורי החיל
בן אדם את מבקשת לך.

כל בוקר הוא לידה מחדש

ביסורים

של חיים שמתעקשים להחיות

אני דווקא בעד לוותר קצת.

אבל היתוש בראש לא מסכים. מתעקש.

אגב, ליתוש הזה קוראים פחד.

נעים מאד.

* המורה לספרות - הניקוד של המילה "להחיות" הוא סגול, חטף סגול, פתח, דגש חזק ביוד וחולם מלא. בניין נפעל.