אחד הדברים שהכי מחרמנים אותי אצל נשים אלה ניגודים חריפים. דיסוננסים.
הניגודים הם לא באמת, הם בראש שלי.
מצד שני גם החירמון הוא בראש שלי.
אז הכל בסדר.
הנה כמה דוגמאות.
- מושבניקית על עקבים (רצוי סטילטו)
- צפונבונית שמתלבשת כמו פרחה (טוב, ניחשתם, הילה קורח)
- אשת חינוך חייכנית ומקסימה, שהיא בעצם זונה קטנה - ולילדים שהיא עובדת איתם אין מושג שהיא מסתובבת עם ביצים סיניות בכוס ו/או עם פלאג בתחת, רטובה כמו ברז דולף
- אצילה אנגלוסקסית עם נגיעות אקזוטיות, שעשתה דברים סליזיים בצעירותה
- אותה אחת בתוספת כפות רגליים מהממות
- הארלי קווין
- נסיכה ביישנית ומתוקה, הכי "ילדה טובה" - שהמציצה שלה שולחת אותך לגן עדן עם כרטיס לכיוון אחד.
כל אלו (ואחרות) מחרמנות אותי מאוד.
ולמה? כי, כרגיל - יש כאן את הדיכוטומיה לכאורה של "המדונה והזונה". הקדושה והקדשה.
וזה יוצר אצלי במוח, בגלל התניות תרבותיות וחינוכיות - מתח שיוצר חרמנות על.
במציאות אין "מדונה וזונה" - יש רק נשים שלמות.
אבל לפעמים, הניגודים שאצלנו פנימה - מענגים.
ושיהיה שבוע טוב לכולנו
