וידוי: אני אוהב מוסיקה קלאסית.
איבדתי את רובכם.
לפני שאתם עוזבים - תנו לי להגיד כמה מילים.
מוסיקה קלאסית היא נפלאה.
בדרך כלל אין בה מילים - והדגש הוא על צלילים שעושים רגשות.
זה לא פשוט, אבל בשביל זה יש את המלחינים הגדולים.
הם יצרו רגשות באמצעות רצפים של צלילים.
לפעמים באמצעות צליל אחד.
לפעמים בלי צלילים בלבד - רק באמצעות מעברים בין קטעים.
כשמתחברים לזה - חווים עונג עילאי.
כשאנחנו עצובים - חלקנו אוהבים לשמוע מוסיקה שמחה.
אני אוהב לשמוע מוסיקה עצובה. אפילו מאוד עצובה.
יש בה משהו עמוק שחודר לנשמה.
אז מדי פעם אשים כאן קטע מוסיקלי שאני אוהב, ושומע ברגעים שצריך את המוסיקה הזאת.
נתחיל במשהו יחסית מוכר שיש בו מילים (אבל רובנו לא יבין אותן כי הן בלטינית - והן לא כל כך חשובות).
אז הנה הקטע עצמו:
השם המלא של הקטע:
אגנוס דאי (טלה האלוהים בלטינית) -
אריה (ARIA - שיר בלטינית) בסולם סול מינור לקול אלט בליווי כינורות,
מתוך המיסה (תפילה) מספר 232 ברשימת היצירות של יוהאן סבסטיאן באך.
יש מאות ביצועים ליצירה הזאת - בחרתי אחד שאני אוהב.
זה ביצוע גרמני שמצד אחד הוא קצת יבשושי, בלי זיקוקין דינור מוסיקליים, ומצד שני מאוד מדוייק. סופר קלאסיקו.
שימו לב למשחק הנפלא בין הכינורות לבין הזמרת.
להנאתכם.
מוקדש לך, שבורת הלב
הצדיקה היחידה שמצאתי אצלה מוסיקה קלאסית בכלוב (בינתיים הלינק הוסר אבל הזיכרון נשאר)
היהלום של הכלוב