הכל שקר

חדר אפלולי

קטורת ציפורן מתאדה

נרות חלשים מעפשים את האוויר

ברקע סונטת קרויצר

של לודוויג ואן

מוסיקה של בדס"מ

עולה ויורדת, סוערת את שנינו

את על שש

בקצה המיטה

רגלייך קשורות זו לזו מעל עקבייך

ידייך אזוקות מאחורי גבך

עינייך כסויות

ראשך רוכן כלפי מטה

פיך מכיל את איברי הזקור

רך כעריסת עולל

דמום כחפץ

אני דוקר בחוד של עיפרון את דגדגנך

מיילל אותך יחד עם מגע הקשת

על מיתרי הכינור

פריטת המיתרים החדה

מלווה בהצלפות עכוז מתכתיות

של סרגל המנצחים אשר בידי

כאשר הפסנתר מסלסל

אני מחרחר אותך חזק ורטוב

כמו תופים רחוקים

הגראנד פינאלה

של לודוויג ואן

מפרק את כולנו יחד

לרעידות גדולות

של מתיקות

אני מנחם את כאבייך בחיקי

לואט את עורפך המתרכך

ריסייך מענגים את חלקת צווארי

ואת שרה לי שיר ערש רחוק

אולי בערבית

במבטא של עירונים