אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל שקר

החיים מתקיימים בצל האבסורד הגדול - גזר דין מוות שמגיע יחד עם הלידה, עם מועד ביצוע לא ידוע. התרבות המערבית מתמודדת לכאורה עם האבסורד הזה על ידי הדחקה והחבאה של המוות - מהשיח, מהמרחב הציבורי, מהמחשבה. זה יוצר שכבות גדולות של שקרים במחשבה ובמעשים. בין השאר - יצירת תדמיות שהן שונות מאוד מהמהויות. זאת גם הסיבה שכל האתר הזה מורכב מאנשים אנונימיים.
לפני 7 שנים. 25 בינואר 2017 בשעה 19:27

תגידי לי
שאת לא אוהבת

תגידי לי
שאת לא רוצה

תגידי לי
שהחיוך לא נוגע בך
שהקול לא חודר
שהעיניים לא מלטפות

תגידי לי
שאני לא נקודת המגוז
שאני לא מרכז המסה

תגידי לי
שאת מוותרת
על החום שלנו
בתוך כל הקור שמסביב
שאני לא המנוחה
בשריפה המתמדת
של נפשך

תגידי לי
שאני לא מרגיע אותך
בקצות אצבעותיי
מפיק לך עונג וכאב
טהורים של אהבה
שאת לא הילדה שלי
כמו אפונה קטנה בחיקי

תגידי לי
שאת לא חלק
ממחזור הדם שלי
שטה עם כל פעימה

תגידי לי
שאני לא מכיר אותך
לפחות טוב כמוך

תגידי לי
שאת לא רוצה לחלוק איתי
את העיקר ואת הטפל
לגרש שדים
ולהיות בשבילך שם תמיד
באותו צד של המוח
ובצד השני של הקו

תגידי לי
שאני לא
אהבה גדולה
מבוגר אחראי
חבר.

תגידי לי
ואז נסי להגיד
כל זאת
לעצמך.

 

 

#בגילגולהזה

 

 

 

ג'ין גריי - מרגש
לפני 7 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) -
תודה
לפני 7 שנים
צליל לא מכוון - זה פוסט שקראתי אתמול, הבוקר, ועכשיו, והוא בכל לא מיועד אלי.
מעולם לא קרה לי כזה דבר.
אילו מילים, כמה יופי, טוב, כאב, כנות ורצון להיות.
מקווה שהיא לא תוותר עליכם.
איך אפשר?
לפני 7 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) -
אני מקווה ומתפלל שהמילים מגיעות לליבה של הנטענת, ואולי משנות את המצב של אותו תא שגרם לה ללכת
לפני 7 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) -
*הנמענת
לפני 7 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) -
והמון תודה לך, כמובן. ריגשת אותי.
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י