הכל שקר

כאשר העוגב

בכנסיית עמנואל ביפו

מתחיל להפיק

צלילים של רעם

היורדים מן התקרה הפשוטה

המסויידת לבן

אני מרגיש נעטף בשמיכה של חסד אלוהי

אף על פי שאין לי מושג

מי זאת אלוהים

והאם היא בכלל גורבת גרביונים 

אני לא הצלוב מגולגותא

וגם לא אליהו הנביא

שעלה בסערה השמימה

אבל אני כן מרגיש 

את הצלילים שוחקים

את כוח המשיכה העיקש

והוא נכנע להם

למרגלות העוגב הענק

יש אישה קטנה וכהה

עם כפות ידיים קטנות

שקוסמות צלילים

ועם כפות רגליים קטנות עוד יותר

שרצות על פני המקלדת התחתונה 

ריצת אמוק של חן ושל רחמים

כאשר אני יוצא לאוויר הלילה

המחלחל קר ויבש בגרוני

מביט בכוכבים שנותרו על עומדם

אני מרגיש ולו לשעה קלה 

אלף ושמונים נרות 

של יוהאן סבסטיאן 

מנצנצים בתוכי