באנו לקונצרט לשמוע גבר נשוא פנים מנגן עוגב.
מסתבר, שהיתה טעות בפירסום.
במקום זה פסעו אל הבמה שלוש עלמות חן לשיר בקולותיהן ללא ליווי - א-קפלה.
סופרן, מצו-סופרן ואלט.
יצירות ימי הביניים: גיום דה מאשו, ג'ון דאולנד, ודומיהם.
המצו מייד מצאה חן בעיניי.
גוף גבעולי. עדינה.
תלתלים רחבים פתוחים, רכים ומשתפלים לאורך של קארה, לא בייבי ליס אבל באמצע.
אצבעות ידיים יפות.
סילואט של כפות רגליים נאות.
קרדיגן בז' בהיר על שמלת פעמון קלאסית בצבע טרה-קוטה.
נעלי סירה תואמות בצבען לקרדיגן.
קלאסית.
בכלל, יש כאן עילה לתביעה, כי עבורי ללכת לשמוע סופרן בלי להתרוקן קודם זה התעללות.
בחיי שהתאמצתי לשמוע את המוסיקה.
עצמתי את העיניים.
אני זוכר שהן שרו "אה אה או אה או אה". משהו כזה.
היה נחמד.
מזל שהבן שלי היה איתי, כי היה לי מעיל גדול כזה, שתחתיו אפשר לעשות כל מיני דברים.
אבל התנהגתי מאוד מנומס.
שבוע טוב לכולן ולכולם, סוטים שכמותכם.
