לפני 7 שנים. 4 בפברואר 2017 בשעה 8:09
הערב היא תארח
את כל שועי העיר
לנשף מפואר
שבו כל המאכלים
יהיו מדרגת טריות ראשונה
היא מסדרת את השולחנות בקפידה
מדי פעם מנגבת במפית בד לבנה
את הכוס הנוטף שלה
ומקפלת יפה יפה
את המפית הרטובה
שמה מתחת לסכין
כמו שכתוב בספרי הנימוס
בערב היא מקבלת את פני כולם
סובבת בין האורחים
רוקדת בקימורי קשת יפים
מדי פעם בוחרת אחד
נעלמת איתו מאחורי וילון המלמלה
בלי מילים היא מתכופפת
מפשילה את שמלתה, נחדרת
מרגיעה את תשוקתה
לרגע קט
וחוזר חלילה
כשכל האורחים עזבו
היא מתיישבת
כפות רגליה דואבות
משוועות למגע מרגיע
של אצבעות אוהבות
היא נזכרת בזה
אולי היחיד
שגרר אותה לקצת שלווה
כמו אטום שחונה במצב היסוד
הוא לא יכול היה להגיע לנשף
אולי בגלל שהוא רחוק
או קצת עצוב או שבע מדי
והלב שלה
שרובו עשוי מקרח כחול
שקוף ומסנוור כמו יהלום
התכווץ בפעימה יחידה
שקצת הרגישה