לפני 7 שנים. 8 בפברואר 2017 בשעה 11:13
ירכייך הפנימיות
הן כמו נירים רחבים
של תשוקה
שלא נגמרת
כמו מבוך של
קולות קטנים
של תענוג
אני מנגן בהן בלשוני
מנגינה עולה ועולה
פורט עליהן באצבעותיי
מנביט בהן אש בשפתיי
ומרגיע בלטיפה רחבה
של המיית יער רחוקה
מפגשן מעלה
אד מהביל של ייחום
רוטט רטיטות קטנות
כמו רעידת אדמה
של התעלות
האצבע המורה
מחליקה את דרכה פנימה
בדרך אל האושר
הרטוב והרך
במפגש הפיסגה
המתפרץ
של ישותך