הכל שקר

קוראים לו אסף. 

הוא היה הפעיל המשמעותי הראשון באירגון שהקמתי. הטביע חותם. 

דתל"ש, הורים מתעללים, ביבי, שרה, זוגיות - מצא עצמו בבנגקוק. מהגר. 

קצת חברה, קצת עבודה הרבה מחשבות.

החיים כספק. 

בוא, אחשלי. צריך מראה.

בית מונית נתב"ג מטוס מוסקבה מטוס בנגקוק מונית אחשלי. 

שותים יוגורט תפוזים, מדברים. תוך הלילה.

רעש לבן של יתושים.

קם בבוקר.

No plan plan. 

אין אילוצים. אין מטלות. אין עבודה. כל שנבקש. 

אבל אני לא רגוע. 

לא חש בנוח. 

הקול הקטן בראש אומר שצריך לקום, לעשות משהו. משימתי. 

החיים כפרוייקט. 

טיול מאורגן. לשום מקום. אבל מאורגן היטב.

אבל, פאק, אין משהו לעשות. 

הלעשות הוא לא לעשות. 

המטרה היא חוסר מטרה. 

לא מסתדר עם זה. 

בעירה פנימית. 

זמזמזמזמזמזמזמזמ

לאט לאט עם הימים זה משתפר. 

יש יותר נינוחות. השלמה. שקט פנימי.

קול כזה, אולי של איזו קטנה, שאומר לי תזרום

בכל פעם שאני לא שקט. מרגיע.

אבל זה תהליך.

כמו מנוע שמכבים אותו, אבל לוקח לו זמן להפסיק לנוע באמת.

הפליא אותי, גרם לי אי נוחות.

המוח גמיש, אבל הגמישות סופית.

מסתבר שגן העדן והגיהנום מעורבבים.

לומד לשחרר.

תינוק של חופש.

מחכה לפעם הבאה עם אחשלי.

# אמאל'ה פרוזה