לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 15:38
מבעד לזכוכית מעט מאובקת
בהיתי בתמונת פניה הארוכות
שהיו לרגע
חלק מימיי
פעם זרחה השמש
מבעד לעדשות המעושנות
של משקפיה
שיערה הסעיר
ריסיה חדו חידות
וחצי החיוך שתלוי על שפתיה
שלח שליחים של אושר
עכשיו כבר אף מיתר
לא פקע בלהט
היופי נותר דו מימדי
ורק רחש קל
אולי של גחלילית או של שלדג
נשמע למקרא אצבעותיה
העשויות צחור
מין הד של געגוע
למה שהיה
ואולי גם
למה שלא היה
