הכל שקר

תמיד גרתי
בפאתי העיר
היכן שעובר הגבול
בין הנולד לבין המולד
בין הצומח לבין המוצמח
בין החשוב לבין הנחשב
בין המותר לבין האסור
בין הבצורת לבין הרוע

רגלי בוטשות בשבילי העפר
כמו רגלי כלב ציבורי נרגן
חרציות ופרגים פורשים תמונה
של שחור לבן בצבע
אנטנה משדרת אותות חיים
ושיח הקיקיון מפתה אותי לנוח בצילו
כאילו הייתי יונה הנביא
שמאס בצרות של אחרים

חרדון שניזון משמש ומאהבה
בוהה בי
ובוודאי חושב לעצמו
שאני עוד משוגע
מהעשרת אלפים
שנטלי מרצ'נט
שרה עליהם
באוזניות