הכל שקר

פעם חשבתי שיום נקם ושילם
יגיע רגע לפני הסוף

פעם חשבתי שהכל ייפתר
שנייה לפני החידלון

פעם האמנתי שהכל ייסגר בהדיקות
כמו בספרי הבלש
הרף לפני נפיחת הנשמה

פעם ידעתי שמעגלים
חוזרים אל עצמם
מעצם טבעם
המעגלי

היום אני יודע
שמותי יבוא פתע
חידות תישארנה צמותות בחדותן
הנקמות ישתגרו לאחרית הימים
והמעגלים שרציתי שייסגרו
יוותרו פעורי עפעפיים
מדממים צדק בקצותיהם

הרופאים יהיו תמיד בלבן
האחיות תהיינה בירוק
הדם יהיה אדום
והמרצפות אפורות
כמו האדמה שמתחתן
כמו אבק שעובר ושב

הכל כל כך בנאלי
כל כך בנאלי
בנאלי
עד אימה

אולי זאת
הבנאליות שמפחידה
אותי
יותר מהמוות עצמו