אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הכל שקר

החיים מתקיימים בצל האבסורד הגדול - גזר דין מוות שמגיע יחד עם הלידה, עם מועד ביצוע לא ידוע. התרבות המערבית מתמודדת לכאורה עם האבסורד הזה על ידי הדחקה והחבאה של המוות - מהשיח, מהמרחב הציבורי, מהמחשבה. זה יוצר שכבות גדולות של שקרים במחשבה ובמעשים. בין השאר - יצירת תדמיות שהן שונות מאוד מהמהויות. זאת גם הסיבה שכל האתר הזה מורכב מאנשים אנונימיים.
לפני 9 שנים. יום שישי, 29 בספטמבר 2017 בשעה 5:46

השנה היא 1985.

קורס קצינים.

ימי טרום האינתיפאדה הראשונה, לפני אוסלו. 

 

אבטחת ישובים בקלקיליה.

זרקו אותנו בחצר תחנת מג"ב. 

כמה חבר'ה מאיתנו ישנים על גג התחנה, שאין לו שום תיחום.

היום הרמטכ"ל היה עף על זה.

 

קראו לו שמעיה.

דתי לאומי.

גזען.

היה מספר לי איך הוא וחבריו שורפים ספרי ברית חדשה.

מקללים ערבים.

כעסתי עליו.

 

מתקרב יום הכיפורים.

אני על הגג.

רואה אותו עולה בסולם הברזל לבקש סליחה.

אומר לו "לא".

קח אחריות.

 

למחרת הוא בא עם משלחת של שלושה.

כנראה ככה המנהג.

אומר לו לא, יום הכיפורים לא ימרק את מצפונך.

 

התחיל לארגן מכתב ממאה רבנים.

אמרתי עד כאן.

סבבה.

סולח.

תעזוב אותי באמא שלך.

 

 

מאז אני חולה על דתיות.

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י