אני לא יודעת, טוב?
לא יודעת מה אני עושה איתך.. אז תפסיק לשאול...
מה אני כן יודעת?
אני יודעת שאתה רגע של הפוגה מהחיים הלא פשוטים האלה..
אני יודעת שאתה מצחיק אותי כמו שלא הצחיקו אותי שנים
אני יודעת שאתה מצליח להביך אותי וזה מפתיע אותי תמיד
אני יודעת שאיתך, אני יכולה להשאיר את כל השדים שלי בחוץ.. ובכלל, הם גם לא מנסים להכנס..
אני יודעת שלא אפשרתי לאף אחד לגעת בי כמו שאתה נוגע בי
ואני יודעת שהמגע שלך מעורר בי דברים שכבר שכחתי שקיימים..
אני יודעת שאתה חכם ושנון ודפוק בכל כך הרבה מובנים- זה מקסים אותי ואני מהופנטת מהנוכחות שלך...
אני יודעת שהשעות שלנו ביחד, הן קסומות ומיוחדות ולחלוטין מנותקות מהעולם שבחוץ.. והן שלנו.. רק שלנו.
אני יודעת שאני יכולה להשאיר את המסכות בבית ולהיות קטנה ומחובקת.. וזה בסדר, כי אתה מקבל אותי בדיוק ככה- בלי שרירים, בלי פוזה.. סתם ילדה קטנה שאוהבת שמחזיקים אותה חזק..
אז הנה.. כנראה שאני כן יודעת..
אני גם יודעת שאתה מפחד, מתגובות בעייתיות כאלה ואחרות.. יודעת גם שזה אנוכי מצידי לתת לנו להישאב לדבר הזה, כי זה עושה לי מלא טוב.. אני מתנצלת על זה..
אז תדע שאני לא מספרת לעצמי סיפורים, אני יודעת שזה בלתי אפשרי ואולי גם לא בא לי שזה יהיה.. כי זה מושלם בדיוק איך שזה..
ותדע, שאם אי-פעם אהפוך לנטל או למשהו שעלול לפגוע בך- אני אקום ואלך.. אז אל תכעס..
איכשהו, בתוך המקום האסור הזה, מרגיש כאילו הכל מותר..
How something so wrong, can make you feel so perfectly right?
ואתה?
מה אתה עושה איתי?