כשפים זקוקים לכוונה, להתכווננות, להכנה מנטלית, רגשית, נפשית.
כשף דורש דיוק, הבנה בתהליכים, ונקיון פנימי עמוק.
העבודה לא מתחילה בערבוב החומרים, ומלמול מילים היא מתחילה הרבה קודם
ובכל זאת לפעמים לא המכשפה היא שמערבבת את הקדירה אלא נזרקת לתוכה בלי הכנה מוקדמת, וכשטבלת בקדירה את אף פעם לא יודעת איך תצאי ממנה...
יום שישי בערב. כל היום שלפני היה מורכב ומאתגר, נזרקתי בטלטלה מצד אחד אל הצד השני, ובכל זאת בכל שניה דאגתי להזכיר לעצמי את היציבות שלי, את הדרך שעברתי, את החוזק הבלתי מעורער שלי שלא מגיע מבחוץ אלא מתוכי..
חלומות מבולבלים, בזיק של חרדה ועוד מניפולציות פנימיות כאלה ואחרות דרשו ממני להיות בשיא הסנטר שלי.
בעוד אני מתרגלת נשימות ומתאפסת "נקלעתי" אל תוך הקדירה ואתה הופעת מולי. ניסיתי להתנער ממך, להסיט את תשומת הלב החוצה מהמערבולת, לברוח, אבל הקדירה לא איפשרה לי. ביקשתי די אבל ידעתי שהכשף חזק ממני ושהדבר היחיד שאני צריכה לעשות הוא להיות נוכחת לחלוטין כדי להצליח להתמיר את האנרגיה האדירה הזאת לטוב...
משבים עצומים עטפו אותנו בספירלה אדירה ובלתי נגמרת כמו הוריקן שאי אפשר לעצור אז נכנעתי לאנרגיה ונכנסתי לתוכה בצעד בטוח, יודעת שאני יכולה, שיש בי את הכוח להשתלט על הסופה ולתעל אותה. להאריק את העודפים ולשנע את מה שאני צריכה למקום הנכון.
איפשרתי לגוף להעלם הפכתי לחלק מהסופה ואז הפכתי להיות הסופה עצמה.
אני לא יודעת מה יקרה עכשיו. איך כל זה יתבטא בחומר אבל אין לי ספק במה שקרה אתמול.
זו היתה חגיגת הבלטיין הספונטנית שלי. זאת שלא תכננתי..
