נכנסתי אל החדר, ביצעתי תרגילי התכווננות והתמצאות במרחב. הפסקה של דקה בדממה וחזרתי להתיישב על כרית.
המוזיקה נעימה בחדר. אני נושמת, ממרכזת את תשומת הלב ומשתיקה את הרעש שמסתובב לי בראש.
מתחילה להתרומם, מזיזה את הכרית הצידה, קדה קידה ומתחילה להסתובב
לבושה לבן, המוזיקה מגבירה מקצבה עולה על גדותיה ואני על גדותי. אני מסתובבת על צירי, מודעת לא מודעת לחוץ שהולך ונעלם בתוך הטראנס,
מולי רק דבר אחד - היד שלי היציבה והסביבה החגה סביבי
כשירדתי רעידות אחזו בי, לא רצוניות, הגוף כולו הגיב, צחוק מתפרץ מבפנים דמעות שוטפות את הפנים, זולגות מעצמן. הפכתי לשלולית לבנה שנחה על הרצפה חסרת משקל.
כשהתעוררתי מהטראנס משהו השתנה בי.
זאת היתה הפעם הראשונה שרקדתי ריקוד סופי.
(נא לא לנסות לבד בבית)
בין כל הדרכים והטכניקות, אלה שאהובות עלי ביותר מגיעות מעולם הנומיינד - תהליכים בהם המיינד מונח בצד והגוף לוקח את מה שהוא צריך.
לבצע תרגול של ריקוד סופי עושה בי כשפים ואם בדרך כלל אני יכולה להגיד בדיוק מה תהליך עשה לי או מה עברתי בו בסופי המיינד לא שותף והתחושות עוברות דרך הגוף.
אחד האהובים עלי ביותר.
*הסוּפיות או סוּפיזם (בערבית: صوفية; בתעתיק מדויק: צופיה) היא זרם מיסטי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשייה, יותר מאשר על ההלכה עצמה.
*הדרוויש הוא איש דת מוסלמי, מהזרם המיסטי של הסוּפים. אלו נמנים על הזרם הרוחני באיסלאם.
*ריקוד סופי - ריקוד מסתובב של דרווישים סוּפיים בתורכיה. במסדר המוולוי של תורכיה רוקדים "הדרווישים המסתובבים", כדי להגיע במחול להתעלות אקסטטית ושיכרון חושים דתי וליצור קשר עם האל דרך הריקוד.
