לפני שנתיים. 4 באפריל 2022 בשעה 5:06
לפעמים כשתופסת אותי רוח שטות ובא לי לצחוק
או שקצת אין לי מצברוח ואני בכל זאת רוצה לחייך
אני נכנסת לבלוג של דוד הבלוק מקליטה את הפוסטים שלו ושולחת לה
ואז היא מתקשרת אלי ושתינו מתעלפות מצחוק ונזכרות כמה הוא היה יחיד ומיוחד
כמה חבל שהוא כבר לא פה וכמה אין כמוהו בעולם
אז דוד, תדע שגם היום ממרחק הזמן והתקופה אתה עושה לנו לחייך,
ושאם לא היית היו צריכים להמציא אותך.
והכי חשוב - גם עכשיו לקרוא את הפוסטים שלך עושה לי נקע בעין.
אין עליך.
געגועים!
