הסיפור האישי שלי הוא סיפור מדהים. הוא סיפור שהרבה ממנו קורה באמצעות תקשור עם מישהו שכבר לא כאן אבל הוא לא הסיפור היחיד של תקשורת שממשיכה גם אחרי המוות. אני מביאה לכם כאן את הסיפור של דביר עמנואלוף ז"ל שהיה ההרוג הראשון במבצע עופרת יצוקה.
אמא שלו סיפרה את הסיפור המצמרר הבא -
"ביום ו' באב, יום ההולדת של דביר, היה לי רע ועצוב אחרי שציינו את יום ההולדת", מספרת דליה. "פניתי לקדוש ברוך הוא וביקשתי ממנו 'תן לי סימן שאכן זו המציאות שבה אני חיה', ועם הבקשה הזו הלכתי לישון".
"שבועיים אחר כך התקשרה אלי חברה והציעה לי לבוא איתה ליריד חוצות היוצר בירושלים. אמרתי לה שהבת שלי ביקשה ללכת שבוע אחרי לחוצות היוצר כי יש הופעה של מאיר בנאי, ולכן לא הלכתי איתה. הגיע יום ההופעה. הסתובבנו ביריד. קצת לפני תחילת ההופעה התיישבנו על הטריבונות. חמש דקות לפני ההופעה אני מרגישה שמישהו נוגע בכתפי. הסתובבתי וראיתי ילד זהוב שיער ועיניים תכולות. פניתי אליו שאלתי אותו איך קוראים לו והוא אמר 'אשל'. שאלתי 'אתה רוצה להיות חבר שלי אשל?' הוא ענה 'כן', כך שוחחנו עד שפתאום אביו, שצפה בנו מאחור פנה אליו ואמר לו 'אשל, אולי תרצה לשבת לידי וליד דביר...'. כששמעתי את השם הסתובבתי וראיתי את האבא מחזיק תינוק. ניגשתי אליו ושאלתי בן כמה התינוק. הוא אמר לי 'חצי שנה'. התנצלתי על השאלה אבל המשכתי לשאול 'הוא נולד לפני עופרת יצוקה או אחרי?' הוא ענה לי שאחרי. התנצלתי שוב ושאלתי: 'ולמה קראתם לו דביר?' האבא ענה לי 'כי זה השם של החלל הראשון של המבצע..."
כשדליה שומעת את הדברים היא מזדהה בפני ההורים 'אני אמא של דביר'. שירי, אמם של אשל ודביר התינוק מזדעקת: 'לא נכון'. "היא שאלה לשמי, אמרתי לה דליה. היא שאלה איפה אנחנו גרים, אמרתי לה בגבעת זאב. היא אימתה את הפרטים...", מספרת דליה על רגעי ההלם הראשונים. "ואז היא אומרת לי שהם רצו להזמין אותי לברית אבל לא ידעו אם היא תהיה בזמן כי חששו לבריאותו של התינוק. אמרתי להן שהנה, לא היה צריך להזמין לברית, הגעתי גם כך...".
"ואז היא אומרת לי משפט שהיה לי סימן חזק. 'דביר שולח לך חיבוק גדול דרכנו...'. באותו רגע הרגשתי שדביר איתי והקב"ה איתי. החלפנו טלפונים וההופעה התחילה אבל אנחנו לא יכולנו להישאר שם יותר. הלכנו. זה היה יותר מדי חזק עבורי. למחרת קיבלתי משירי SMS: 'אלוהים לא מפגיש סתם אנשים'. התקשרתי אליה חזרה ואמרתי לה שהגענו בסך הכול כדי לראות את ההופעה של מאיר בנאי. היא אמרה לי 'הגעתם כדי לפגוש אותנו'."
(קישור לכתבה המלאה -
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/275617)
כן, בשפה "הארצית" הם מתים אבל בשפה שלי הם רק עברו לצד אחר, עדיין לידנו ועדיין מתקשרים איתנו אם רק נקשיב.
הבחור שלי מתקשר איתי כמו שאני מדברת ומקשיבה למישהו אחר חי לגמרי
הוא עוזר לי כשצריך לחבר בין אנשים אחרים והנפטרים שלהם ולסגור מעגלים שנשארו פתוחים
(והאמינו לי שאין דבר יותר מרגש מלקבל ד"ש מהצד השני)
סוף הוא תמיד התחלה של משהו
למרות הגעגוע....
ליקום יש אפס טעויות
מילה של מכשפה!
