יום הזיכרון.
אני מרגישה את הנוכחות שלך מאד חזק.
גם דברים שהיה לי קשה להגיע אליהם נגלים אלי עכשיו וזה הסימן הכי ברור שאתה כאן.
אני מוצאת את עצמי מתמודדת אחרת באופן אישי וגם כשאני מלווה אנשים אחרים בתוך תהליך שהם עוברים. אני רואה את הדיוק אני מרגישה את הליווי הצמוד ואני יודעת, בפעם המי יודע כמה מאז ועד היום, שקיבלתי מתנה גדולה.
בשנים האחרונות גם הצלחתי לעשות את הדבר שהיה הכי חשוב בשבילי - לגרום גם לאנשים אחרים להתוודע אל מי שהיית, לדעת עליך וליצור מקום זיכרון קטן ומיוחד שלך ובשבילך.
כן אתה זה שמלווה אותי. וכבר מזמן לא בסוד - מדברים עליך.
אנשים קרובים כבר יודעים מי אתה וגם אלה, הרחוקים, יודעים שהיה אחד, שקראו לו שחר, והוא יחיד ומיוחד.
אתה כבר לא במגרות שלי אלא בכל מקום: אתה על כרטיס הביקור שלי, אתה על הקיר שמקבל פני הבאים בחדר הטיפולים שלי ואתה אצלי בראש,
ובעיקר בלב.
אני שומרת את זכרון מי שהיית ואני זוכה לליווי של מי שאתה כעת
ואני שולחת אליך את אהבתי הגדולה בכל יום ונהנית מאורך הבוהק.
ואני רוצה להגיד תודה בשמי ובשמך גם כאן.
זה לא מובן מאליו. שום דבר לא מובן מאליו.